Page 44 - תאטרון 43
P. 44
הנערה :דג.
הקיטע :אני לא מאשים אותך ,בקמן ,כולנו רוצחים ,מדי יום ,מדי לילה .אבל
אנחנו הרי לא רוצים לשכוח את הקרבנות שלנו כל כך מהר .אנחנו הרי לא
רוצים לחלוף על פני הרציחות שלנו .כן ,בקמן ,אתה גזלת ממני את המקום
שלי .על הספה שלי ,לצד אשתי ,שעליה חלמתי שלוש שנים תמימות! עכשיו
אני בסך הכל יום אחד מת – ואתה רצחת אותי וכבר שכחת את הרצח .אסור
לך ,ברקמן ,רציחות אסור לשכוח ,זה מה שעושים הרעים .אתה הרי לא תשכח
אותי ,בקמן ,נכון? אתה חייב להבטיח לי ,שלא תשכח את הרצח שלך!
בקמן :אני לא אשכח אותך.
נערה :דג?
הקיטע :זה יפה מצדך ,בקמן .אם ככה ,אפשר למות בנחת ,כשלפחות מישהו אחד
זוכר אותך ,לפחות הרוצח שלי – פה ושם ,מדי פעם – לפעמים בלילה ,בקמן,
כשאתה לא מצליח להירדם! אם ככה ,אני לפחות יכול למות לי בנחת – (יוצא)
7.6
בקמן :מי מגן עלינו שלא נהפוך לרוצחים? כל יום אנחנו נרצחים ,וכל יום
אנחנו רוצחים! בכל יום אנחנו חולפים על פני רצח! והרוצח בקמן כבר לא יכול
לשאת את זה ,להירצח ולהיות רוצח .ואז הוא מתגולל איפה שהוא ברחוב,
האיש ,שבא לגרמניה ,ומת .פעם התגוללו בדלי סיגריות ,קליפות תפוחים ונייר
ברחוב ,היום זה אנשים .אין לי זכות להתאבד? שאסכים להמשיך להירצח
ולהמשיך לרצוח? לאן אני כבר יכול לפנות? לשם מה עלי לחיות? עם מי?
בשביל מה? לאן עלינו לפנות בעולם הזה? איפה אתה ,אחר? אתה הרי תמיד
נמצא כאן! איפה אתה עכשיו ,זה שאומר כן? עכשיו תענה לי! עכשיו אני צריך
אותך! ,העו ֶנה! איפה אתה?
איפה הזקן ההוא שקורא לעצמו אלוהים? מדוע הוא לא מדבר?
תענו בבקשה!
למה אתם שותקים? למה?
האם אף אחד לא יענה לי?
אף אחד לא יענה???
האם אף אחד ,אף אחד לא יענה??
סוף
42תאטרון גיליון 43
