Page 18 - תיאטרון 41
P. 18
במרכז :הילדה אלמה גולדשמידט אופנהיים ,בת ה 12-סביבה משתתפי גהום! -אבשלום אריאל,
תומר דמסקי ,מיכל אופנהיים ,יאיר פולישוק ,אדם שפלן ,נועם ענבר
ניר :נכון ,אבל את הטקסטים של יונתן לוי אני מכיר הרבה שנים ,זאת אומרת
מספיק שנים .ואת ההתנסויות האלה ,את המוזיקה של נועם גם כן .מה שקרה
הוא ,שנועם לקח טקסטים של יונתן והלחין אותם.
שמעון :קודם היו הטקסטים או קודם ההלחנות?
ניר :זה התחיל מטקסטים בודדים ואחר כך ,עם הלחנים ,הם נוספו ,אבל תמיד
קודם הטקסט ואחר כך הלחן .ונועם גם משנה את הטקסטים מדי פעם ומוסיף
משלו וגם אני ,למעשה ,למרות שמה שיש בינתיים במופע זה טקסטים מוכנים
מראש ,עם שינויים קטנים שלנו .במקור נועם העלה את זה כמופע קונצרטנטי
לגמרי .בתאטרון תמונע .אני עשיתי עם הצוות שתי חזרות לפני ההופעה
בתמונע וכבר אז היו שם ניסיונות בודדים לתנועה .אבל באופן כללי המבצעים
פשוט עמדו עם הדפים בידיים ונועם רצה לנסות לפתוח את הסיטואציה
הפרפורמטיבית .במקור זו הייתה יצירה מוזיקלית ,שירים בלי סדר מסוים,
חמישה-שישה שירים ללא שום כוונה -נקרא לה דרמטורגית -מובהקת.
נועם ואני התחלנו לחשוב איך הופכים את זה למופע ממש .אז חשבנו על
המרכז לאמנות עכשווית כעל חלל ואז -איך זזים בתוכו ,כדי שהמופע באמת
יהיה מסע ,לא רק כמטאפורה ,אלא במחשבה שאם נלך אל ובתוך חללים
שונים ,העבודה תשתנה במובהק.
שמעון :מה שאכן גם קרה?
גיליון 41ת א ט ר ו ן 17