Page 20 - תיאטרון 41
P. 20
"אני מבין יותר ויותר שתאטרון דרמטי במובנו הקונבנציונלי לא
מצליח לעורר בי שום דבר ,לא כלפי האנשים שיושבים לצידי בקהל
או כלפי האנשים שנמצאים על הבמה ולא כלפי מושאי הדיון .ומפני
שאני חי בתקופה כל כך חילונית ,התאטרון הפך להיות בשבילי ערוץ
גישה עיקרי לעולם הרוח ,לעולמות עליונים ותחתונים".
ניר :כן ,זו מערכת היחסים שלנו .כמובן ,יונתן בעיני עצמו ,הוא ואחרים,
שמאן או מדיום והוא הצליח להמיר אותי ,לא לדתו אבל לדתי .זאת אומרת,
הזינוק הזה ,להכיר בבת אחת בעכשיו ובנצח ,הוא משהו שנועד לכישלון .כי
זה מה שתאטרון עושה כל הזמן ,להתעקש להיות בעכשיו ,אבל להצליח להגיע
דרך העכשיו אל הנצח ,לאינסוף ...אני חושב שהריטואלים האלה ,גם
הטקסטים האלה ובטח המוזיקה המדהימה הזאת של נועם ,הם דרכי גישה
לשם .אני עמום?
שמעון :לא ,אתה לא עמום ,אני רק תוהה כמה אנשים שלא ראו ולא שמעו
ולא חוו את זה ,מה יכול לעבור אליהם מתוך ההצהרה שמדובר על מוזיקה
מאוד יפה ,ג'יבריש מאוד מעניין בנוסח של כל מיני שפות ,זה הרי לא
ג'יבריש של עברית או של גרמנית או של ערבית או של אצטקית אלא
מעורבב ...מה מכל זה יכול לעבור לאדם שאין לו מושג ירקרק על מה
מדובר ,כשהתאטרון של היום הוא הכי אנטי-פולחני ,למעט דוגמות בודדות.
ניר :יש משהו בג'יבריש שגם משחרר אותנו מהרודנות של המילה ,מהרודנות
של הפשר .לא רק במובן של מסר ,כי הרי מסר ושדרים יכולים להיות בכל
מיני דרכים .אבל ברגע שיש מילים הן בהיררכיה של היצירה .הן הופכות
להיות הדבר הכי חשוב...
שמעון :בגלל מקדם המפורשות הסמנטית?
ניר :כן ,לפחות המדריך העליון של הסיטואציה .והג'יבריש משחרר משם ,גם
בתהליך העבודה שלנו אנחנו מתעקשים לא לתת לעצמנו דימויים ליטראליים
מתוך העבודה .זאת אומרת יש טקסט והטקסט קבוע ויודעים אותו בעל פה
וגם יש לו לעיתים קרובות קצב ,משקל ואפילו חלוקה לביטים באיזה שהוא
מובן ,ואפילו פעולות ,פעולות דיבור .אבל בכל מה שנוגע לפשר ליטראלי
אנחנו מתרחקים מזה כמו מאש .גם כדי שכל פרפורמר יביא את נקודות
החיבור האישיות שלו לחומרים בעצמו .ואם מדברים על התעלות רוחנית ,היא
גיליון 41ת א ט ר ו ן 19