Page 20 - תיאטרון 41

‫"אני מבין יותר ויותר שתאטרון דרמטי במובנו הקונבנציונלי לא‬
‫מצליח לעורר בי שום דבר‪ ,‬לא כלפי האנשים שיושבים לצידי בקהל‬
‫או כלפי האנשים שנמצאים על הבמה ולא כלפי מושאי הדיון‪ .‬ומפני‬
‫שאני חי בתקופה כל כך חילונית‪ ,‬התאטרון הפך להיות בשבילי ערוץ‬

‫גישה עיקרי לעולם הרוח‪ ,‬לעולמות עליונים ותחתונים‪".‬‬

‫ניר‪ :‬כן‪ ,‬זו מערכת היחסים שלנו‪ .‬כמובן‪ ,‬יונתן בעיני עצמו‪ ,‬הוא ואחרים‪,‬‬
‫שמאן או מדיום והוא הצליח להמיר אותי‪ ,‬לא לדתו אבל לדתי‪ .‬זאת אומרת‪,‬‬
‫הזינוק הזה‪ ,‬להכיר בבת אחת בעכשיו ובנצח‪ ,‬הוא משהו שנועד לכישלון‪ .‬כי‬
‫זה מה שתאטרון עושה כל הזמן‪ ,‬להתעקש להיות בעכשיו‪ ,‬אבל להצליח להגיע‬
‫דרך העכשיו אל הנצח‪ ,‬לאינסוף‪ ...‬אני חושב שהריטואלים האלה‪ ,‬גם‬
‫הטקסטים האלה ובטח המוזיקה המדהימה הזאת של נועם‪ ,‬הם דרכי גישה‬

‫לשם‪ .‬אני עמום?‬

‫שמעון‪ :‬לא‪ ,‬אתה לא עמום‪ ,‬אני רק תוהה כמה אנשים שלא ראו ולא שמעו‬
‫ולא חוו את זה‪ ,‬מה יכול לעבור אליהם מתוך ההצהרה שמדובר על מוזיקה‬
‫מאוד יפה‪ ,‬ג'יבריש מאוד מעניין בנוסח של כל מיני שפות‪ ,‬זה הרי לא‬
‫ג'יבריש של עברית או של גרמנית או של ערבית או של אצטקית אלא‬
‫מעורבב‪ ...‬מה מכל זה יכול לעבור לאדם שאין לו מושג ירקרק על מה‬

‫מדובר‪ ,‬כשהתאטרון של היום הוא הכי אנטי‪-‬פולחני‪ ,‬למעט דוגמות בודדות‪.‬‬

‫ניר‪ :‬יש משהו בג'יבריש שגם משחרר אותנו מהרודנות של המילה‪ ,‬מהרודנות‬
‫של הפשר‪ .‬לא רק במובן של מסר‪ ,‬כי הרי מסר ושדרים יכולים להיות בכל‬
‫מיני דרכים‪ .‬אבל ברגע שיש מילים הן בהיררכיה של היצירה‪ .‬הן הופכות‬

‫להיות הדבר הכי חשוב‪...‬‬

‫שמעון‪ :‬בגלל מקדם המפורשות הסמנטית?‬

‫ניר‪ :‬כן‪ ,‬לפחות המדריך העליון של הסיטואציה‪ .‬והג'יבריש משחרר משם‪ ,‬גם‬
‫בתהליך העבודה שלנו אנחנו מתעקשים לא לתת לעצמנו דימויים ליטראליים‬
‫מתוך העבודה‪ .‬זאת אומרת יש טקסט והטקסט קבוע ויודעים אותו בעל פה‬
‫וגם יש לו לעיתים קרובות קצב‪ ,‬משקל ואפילו חלוקה לביטים באיזה שהוא‬
‫מובן‪ ,‬ואפילו פעולות‪ ,‬פעולות דיבור‪ .‬אבל בכל מה שנוגע לפשר ליטראלי‬
‫אנחנו מתרחקים מזה כמו מאש‪ .‬גם כדי שכל פרפורמר יביא את נקודות‬
‫החיבור האישיות שלו לחומרים בעצמו‪ .‬ואם מדברים על התעלות רוחנית‪ ,‬היא‬

‫גיליון ‪ 41‬ת א ט ר ו ן ‪19 ‬‬