Page 23 - תיאטרון 41
P. 23
גישה עיקרי לעולם הרוח ,לעולמות עליונים ותחתונים .ולכן אני אומר שזו
התנסות ,כי אני מאמין גדול בפרקסיס של טקס ,פחות באמונה כשלעצמה .זה
לא העניין .יש משהו בריטואל עצמו שעבורי הוא משחרר ואני מאמין
שכשקבוצה מתאספת יחד כדי לעשות את זה יחד קורה משהו ,משהו זז.
שמעון :איך כיוונת את זה מבחינת הבימוי? פה קיבלת מוזיקה מאדם אחד
וטקסטים ג'יבריש מאדם אחר ,על מה חשבת כשהתחלת לבנות תמונות? ראיתי
את המופע בכמה מגלגוליו ושתי ההצגות האחרונות הוטבעו במובהק בחותם
הבימוי שלך ,שאהבתי מאוד .חשבתי שהוספת לזוג טקסט+מוסיקה דברים
חדשים לגמרי ,שלא היו שם קודם .מה עשית? איך עבדת?
"החוויה האנושית העכשווית שלנו היא המודעות להיות מחובר לעצמך
דרך עצמך ,זו התבוננות במראה .אתה יודע ,להתעקש לתת לעולם
ולעצמך פשר רק דרך עצמך ,כאילו אין ...כמובן ,זו מחשבה לגמרי
פרוידיאנית או פוסט פרוידיאנית :כל הדברים מקורם בי".
ניר :התחלנו לחשוב על נרטיבים ,כלומר סיפורים ,דרכים שאפשר ללכת בהן,
אנחנו קוראים להן שירים ...דרך החלקים השונים של היצירה .ממש לפרק
אותה לטקסים שונים.
שמעון :אתה יכול להביא דוגמאות איזה טקסים?
ניר :הטקס הנוכחי ,מתוך מחשבה שמישהו אחר יהיה במוקד הקבוצה ..כרגע
הוא סב סביב ילדה ,פרח זמרות ,שמוצאת עצמה ברגע כניסתה לקבוצה.
המחשבה הייתה להתחיל להבין מה החלל מציע לנו .היה לי ברור שאני רוצה
להשתמש במשרדים ,לכפות עליהם סיטואציה שהיא לא משם ,כי אנחנו גם
נמצאים בתוך חלל שנתון עמוק בעולם האמנות ,עולם שמפנה את הגב שלו
לתאטרון .אז המחשבה הייתה ממש לאנוס את החלל הזה ,את המשרד הזה,
מתוך סיטואציה תאטרונית כמעט ,איך נקרא לזה? מאוסה .אנשים נכנסים
לחלל שלא יכול להכיל אותם .זה גם מדוד מבחינת הכמות ומתבוננים ברגע
שהוא לגמרי ...נקרא לו דרמטי ,כמעט מימטי .אימא יורדת במדרגות ,פוגשת
את בתה במטבח והשתיים משוחחות .ברגע שהשיחה מתחילה ,לא תמיד ברור
אם יש לה פשר ,כאמור .אבל אני מרגיש שמהר מאוד זה מפסיק להיות
רלוונטי ,ומה שנמצא שם זה נוכחויות .נוכחויות זה דינמיקות ,זה סימבוליקות,
ואז משם מתחיל מסע שיש לו כל מיני תחנות ששאובות גם מרפרנסים,
22ת א ט ר ו ן גיליון 41