Page 26 - תיאטרון 41
P. 26
ניר :אנחנו עדיין אוספים חומר.
שמעון :אבל נניח שהיו לנו עשרים וחמישה רגעים כאלה ,אני לא בטוח שהם
גזורים מאותו אור.
ניר :וגם בגלל שזה כל כך פרסונלי.
שמעון :נורא .אם כי ,אתה יודע ,בתאטרון כשאתה רואה איזה רגע וואוו כזה
בדרך כלל הרבה אנשים חווים אותו ,אולי בצורות שונות ,אבל את הנפח של
האירוע אנשים...
ניר :אני מנסה לחשוב על מה ,כשאתה חושב על תאטרון ,הרי תאטרון
עכשווי ,תאטרון אירופאי עכשווי ,רגעי הוואוו כמו שאתה מגדיר אותם ,לרוב
נשענים על ספקטקל שהוא אלים ,או אלים כלפי המדיום עצמו או אלים כלפי
הקהל או אלים כלפי המבצעים ,או וולגרי נקרא לזה.
שמעון :אני חושב שאתה צודק במובנים מסוימים ,אם כי אני חווה את זה
אחרת .אני רואה את זה כרגע דווקא עדין או שקט מאוד ,אבל אולי אתה
צודק.
ניר :אני לא מדבר על תאטרון שנעשה עכשיו ,אני מדבר על מה שנכנס תחת
הכותרת תאטרון עכשווי ,או לפחות הדימוי שלו ,שלרוב מכוון לסוג של
ספקטקל ,גם אם הוא אנושי ,אתה יודע שמדובר על התניות של המצב
התודעתי המסוים שבו אנחנו נמצאים .גם מפני שאנחנו חיים בעולם שהוא
באמת מילולי .כל מה שכרוך בתאטרון האמנותי ,הוא מאוד אינטלקטואלי.
ולכן יש משהו שכמעט מחייב את הרגעים האלימים האלה .טוב ,אולי אלימות
זו מילה לא טובה או לא מדויקת.
שמעון :קח את אולימפוס 24של יאן פאבר ,בפסטיבל ישראל השנה ,שבנוי על
רצפים של הדברים הכי ניתנים לוואוויזציה ,כלומר מין ואלימות .אז יופי,
אוכלים שם אנשים ,גילויי ערוות ועריות ואלימות קיצונית ,נו ,דרמה יוונית,
הורים וילדים ,בסדר .זה עובד על קהל .כנראה גם עלי .אני מסכים אתך
בזה .אבל בהפקה שלכם זה לא ככה ,זה עובד אחרת לגמרי.
ניר :כן ,לכן קראתי לזה הומאופתיה.
שמעון :אצלכם זה קודם כל רגוע ,מבקש התבוננות ,יותר עמוק .לא
בפטישים.
ניר :מנקודת מבט של יוצר ,אולי זה טריק ,שאני מפעיל ,אוקיי זה עדיין לא
גמור ,תמיד אוכל להוסיף ...נורא מעניין לעבוד פתאום עם כלים כל כך
עדינים .כשעובדים על טקסטים שיש להם פשר ,אז מיד צורת העבודה היא
שונה ,היא מכוונת .הרי כולם בגהום! הם זמרים ,אף אחד לא שחקן .והרי
אנחנו עובדים עם שירים ולא עם סצנות מדוברות במובנן הרגיל .אז ניסינו
גיליון 41ת א ט ר ו ן 25