Page 28 - תיאטרון 41
P. 28
להוביל את הקבוצה לאיזשהו כיוון שהם רוצים או דווקא להשתהות ,להאזין
בתוך העבודה המשותפת אחד לשני .אני מאמין שהדבר הזה מהדהד החוצה וזו
כבר הומאופתיה שאנחנו עושים בתוך העולם .כלומר יש את הרגע הזה ,זמן
ומקום ,וזה מהדהד החוצה באיזה שהוא אופן .ולכן אני נורא אוהב את החלק
האחרון בינתיים ,של היצירה ,שבאופן מאוד עדין הקהל מתגייס להמשיך את
ההליכה הזאת .הוא לא מובל בכוח ,לא מתעקשים על זה ,בואו תסתכלו
עכשיו הולכים לפה ,זה לא תאטרון תחנות ,זה מה שפחדתי שיהיה.
שמעון :גרפתם את הקהל לתוך סוג של ביחד ,שזה בעצם מה שזה אומר.
ניר :כן ,הלהיות ביחד .זה ממש ,הם כל הזמן מדברים על זה ,אתה יודע
סולידריות חברתית ,סולידריות מגדרית ,סולידריות זה .תאטרון אפילו
כפורמט ,כן כמדיום ,במובנו הקלאסי ההיסטורי ,מציע רגעים של להיות ביחד
כקבוצה ,זה כל כך חסר ,זה ממש לא קיים בעולמנו .אני מנסה לחשוב איפה
זה קיים.
שמעון :גם בתאטרונים גדולים זה לא קיים יותר מדי ,רק בתאטרונים קטנים
עם סוג כזה של אינטראקציה בין קהל לבמה.
ניר :כן ,בהרבה מאוד מובנים .אגב יוסי יזרעאלי כתב על זה פעם על בית
הכנסת .הוא כתב על הבימה החדש ,אבל כן ,להיות בתאטרון של 900-1000
מקומות זה חווית הלהיות בכרך ,אתה יודע ,זה כמו בטיימס סקוור .אתה
נמצא ליד אנשים ,אתה לא נמצא ביחד איתם .לכן גם היצירה מוגבלת
לחמישים-שישים אנשים גג .ואז כשאתה יושב שם באודיטוריום ואתה מתבונן
ביצירה כשהשיר מתחיל בפעם השלישית ,אתה מבין שאתה מתבונן כבר
באנשים שלידך בקהל.
שמעון :בדיוק והם מעניינים אותך.
ניר :להתבונן באנשים מתבוננים ולהאזין לאנשים מאזינים .זה כבר הלהיות
ביחד .הרי יש משהו כל כך מדהים ברגע שקהל נכנס ,אתה יכול לעשות
חזרות עד אין סוף אבל ברגע שקהל מגיע ,נכנסת אינפורמציה חדשה ,זה
משהו אחר ,זה נתונים אנושיים חדשים .יש משהו בדבר הזה ,עוד פעם ,או
שזה קטסטרופה או שזה התעלות.
שמעון :נכון.
ניר :ג' ,ה' ,ו' ,ם' סימן קריאה ,גהום! קנטטת ג'יבריש.
שמעון :נו ,מה זה הדבר הזה?
ניר :לקח לנו המון זמן לנסח את זה ,עכשיו אני אוותר על הניסוח .הנה:
גהום! היא קנטטת ג'יבריש מינימליסטית וכאוטית הכתובה במגוון שפות
פיקטיביות.
גיליון 41ת א ט ר ו ן 27 
