Page 27 - תיאטרון 41
P. 27
"להתבונן באנשים מתבוננים ולהאזין לאנשים מאזינים .זה כבר
'להיות ביחד' .יש משהו כל כך מדהים ברגע שקהל נכנס ,אתה
יכול לעשות חזרות עד אין סוף אבל ברגע שקהל מגיע ,נכנסת
אינפורמציה חדשה ,זה משהו אחר ,נתונים אנושיים חדשים .יש
משהו בדבר הזה ,או שזו קטסטרופה או שזו התעלות".
לחשוב איך אפשר לעבוד על החומרים האלה באופן דרמטי ,שעדיין נשאר
במסגרת הפרפורמטיבית הביצועית המוזיקלית ,אבל להכניס פנימה חומרים
שקשורים בדרמה.
שמעוןְ :למה הכוונה?
ניר :התארגנות של גוף ורוח ,באיזה אופן הטקסטים האלה מכוונים ולאן הם
מכוונים .אז כקבוצה זה תמיד מתכוונן פנימה והחוצה ממנה .יש חוויה מאוד
חזקה בביצוע של טקסטים מילוליים דרמתיים ,נקרא לזה קונבנציונליים,
שמאוד מושתתת על חווית האני בעולם ,מה אני רוצה .הרי כל הטרמינולוגיה
של משחק היא כזו ,רצון או אינטרס או מניע .זה כל מיני דברים שנעוצים
כל כך בתוך האני שמוותרים מראש על האנחנו .בסדר ,זאת אומרת כך זה
בנוי .וכשיש מפגש אז הוא כמובן קונפליקטואלי ,אבל חוויית הביחד היא
משהו שהיה לנו נורא חשוב לייצר ,גם כשביחד הוא לא מסונכרן ,גם
כשהביחד הוא לא זהה ,גם כשהביחד הוא לא אותו קול.
שמעון :דיברתם על זה הרבה בקבוצה?
ניר :לא .דיברנו על זה הרבה נועם ואני .עם הקבוצה זה עבודה מתוך דימויים
כלליים .דימויים אגב שהם לא מילוליים .הרבה פעמים זה היה פשוט להיות
נוכחים יחד בחלל ולנסות נקודות מגע שונות ,דינאמיקות של קול ,של עבודת
זמן ,על משך .אבל את האובר אינטלקטואליזציה הזאת שאני עושה עכשיו,
לא עשינו בתהליך העבודה בכלל .ניסינו להבין כל פעם מה הרגע ,לאן אנחנו
מכוונים באותו הרגע ,לאיזה סוג של שותפות .זהו .לכן אני אומר סולידריות,
כי יש משהו בתוך הדבר הזה שמאפשר ,בתוך הביחד הזה שמאפשר ,אני מדבר
עכשיו על סיטואציה ביצועית ,אני לא מדבר אפילו על דימויים שהקהל לא
רואה ,שמאפשר לך לקחת רגע אחורה ,או רגע להוביל .סולידריות במובן
הזה .הרי גם אין ליווי כלי ,זה אומר שהכול נשען על הריתמוס שהקבוצה
מייצרת בעצמה ,אז לנסות להגיע לא לאיזה שהוא ממוצע כזה ,לנסות לאפשר
לחשקים להיכנס פנימה .זאת אומרת :לדעת שהמבצע או המבצעת יכולים גם
26ת א ט ר ו ן גיליון 41
