Page 35 - תיאטרון 41
P. 35
גדי :אגב ,העובדה שהפכת את הבמאי לבמאית של קבוצת בעלי המלאכה זה
גם כן אילוץ הפקתי?
דליה :לא ,כי יכולתי לקחת שחקן ..החלטתי על זה קודם כל משום שרציתי
לקרב את זה לימינו ,ובימינו כבר...
גדי :או אולי זה האלטר-אגו שלך על הבמה?
דליה :לא ...למרות שאין מה לעשות :במאי הוא במאי הוא במאי .בסופו של
דבר תמיד הוא אומר את אותו דבר .זה מדהים איך היא אומרת' :בבקשה אל
תאכזבו אותי ,אל תאחרו ,בבקשה תלמדו את הטקסט' ,כאילו ...אין מה
לעשות ,במאי תמיד אומר את זה .כן ,זה אלטר אגו ,אבל זו לא הסיבה.
הסיבה היא שרציתי להעביר את זה למציאות של ימינו ,וכיוון שאיפיינתי את
בעלי המלאכה כסוג של חבורת אלכוהוליסטים אנונימיים ,משהו כזה ,או איזה
שהוא סוג של קבוצת תמיכה ,אז בדרך כלל המדריכות של קבוצות תמיכה הן
נשים בעיקר ,כי היום נשים עובדות ועושות דברים .אז הכוונה היתה פשוט
לקרב את זה להווה.
גדי :בואי נעזוב רגע את חלום ליל קיץ ,ונעבור לשאלה כללית מאוד .תראי,
את מה שנקרא "מולטי טלנט" -גם שחקנית ,גם דרמטורגית ,גם מעבדת ,גם
במאית.
דליה :ולצערי גם מפיקה ,לצערי הרב.
גדי :וכשמסתכלים במבט רטרוספקטיבי על הביוגרפיה שלך ,יש איזו שהיא
נקודה שבה מרכז הכובד עובר משחקנית לבמאית .האם זה בגלל תסכול
כשחקנית?
דליה :זה בגלל משבר ממש .קודם כל אני חושבת שכשחקנית לא מוציתי ,לא
בתאטרון ולא בקולנוע .אני שחקנית מאוד מאוד טובה ומאוד מעניינת ,ואני
מאחלת לעצמי כבמאית שחקנים כמוני ,ואני לא מוציתי כי מעולם לא הייתי
טובה בפוליטיקות ,וכדי לשרוד בתאטרון הרפרטוארי ולהגיע שם למקומות
משמעותיים ולמידה משמעותית ,את צריכה גם להבין את הפוליטיקה הפנימית
של התאטרון ,ולא רק להיות מוכשרת .ואני לא הייתי טובה בזה.
זה דבר אחד .ודבר שני :אני חליתי ,פיזית ,והגעתי למסקנה שאני צריכה
לקחת שליטה על הסביבה שלי ,על סביבת העבודה שלי ,על המקום שבו אני
באה לידי ביטוי ,על האנשים שאיתם אני באה לידי ביטוי ,וזה משהו שהוא
אפשרי רק מחוץ למימסד ורק כשאת במאית.
גדי :וזה היה בעצם המניע להקמת התאטרון.
34ת א ט ר ו ן גיליון 41
