Page 137 - תיאטרון 46
P. 137
"אחרי כיבוש בודפשט בידי הצבא הגרמני ,כמוך בווינה
אחרי ה"אנשלוס" ,נאלצתי לענוד מגן דוד צהוב על בגדיי
כשיצאתי לרחוב .לעולם לא אשכח את הדמעות שזלגו
מעיני אמי כשנאלצה לתפור את הטלאי הצהוב על מעילי" .
אותו חייל לא היו רק עניין של חוסר רצון לבזבז כדור על נער שנחרץ גורלו
למות בכל מקרה .זה היה ביטוי לשריד של אנושיות בנשמתו.
באפריל ,1945שוחררת מטורקהיים ,מחנה הריכוז האחרון בו שהית .וכשהיית
מסוגל לנסוע ,חזרת לווינה כאדם שבור בגוף וברוח .היית מדוכא ועל גבול
ההתאבדות .אבל אז קיבלת את המתנה הגדולה ביותר של חייך ,את אשתך א ִלי.
היא באמת אשת-חייל ,ככתוב בספר משלי ל"א פסוק .10היא החזירה אותך
לחיים ,יצרה עבורך בית ומשפחה והעניקה לך כוח .במסירותה ובעבודתה הקשה,
יחד עם כשרונך ונחישותך והתלהבותך ,היית מסוגל לבנות מחדש את חייך
הקודמים .נעשית מפורסם ,מכובד ונערץ .עבודתך נתנה ונותנת משמעות למיליוני
בני אדם ברחבי העולם.
ויקטור היקר ,בספרך זיכרונות כתבת שהנך חייב את הישרדותך להחלטתך
הנחושה לשחזר את כתב היד שאיבדת באושוויץ .כתב יד זה הרופא והנפש,
פורסם ב ,1946-שנה לאחר שחרורך .והיה לי הכבוד לתרגם את רב המכר הזה
לעברית .הספר פורסם לפני חמש שנים בישראל ואת העותק הראשון הבאתי
לאשתך אלי .הלוואי שהיית כאן לראות עד כמה ספר זה מוערך מצד אנשי
מקצוע בתחום.
ויקטור היקר ,הרשה לי לומר לך כי כאשר ביקרתי אותך בפעם הראשונה ב-
,1988הייתי המום מהצניעות של ביתך .חשבתי שאדם כה מפורסם בוודאי חי
כשהוא מוקף ברהיטים מהודרים .אבל מצאתי להפתעתי שאתה ואלי חייתם
בתנאים צנועים ביותר וזה הגביר את הערצתי לשניכם.
מספר שנים לאחר מותך ,הראתה לי אלי את אוצרותיך האמתיים .אלו היו לא
כפי שתמיד מצפים -המדליות ,האזרחויות והדוקטורטים של כבוד שקיבלת מכל
רחבי העולם .חבויים בשידה קטנה ,שאותה בנית במו ידיך ,שמרת את הנכסים
בעלי הערך הרב ביותר עבורך :חתיכת תיל דוקרני מהגדר של מחנה הריכוז
האחרון ממנו שוחררת; המשקפיים בהם השתמשת במחנות הריכוז; והטלית והכיפה
גיליון 46ת י א ט ר ו ן 135 
