Page 136 - תיאטרון 46
P. 136
יקרים לספרי לוגותרפיה למטפל ,עבודה סוציאלית משמעותית ,שהופיע שנה
אחת בלבד לפני מותך.
הפגישות בין שלושתנו היו תמיד חוויה משמחת .בכל פעם שאלי מדברת על
ידידותך המיוחדת אתי ,אנו נזכרים ברגעים היפים שבילינו יחד.
כשאני סוקר את חיינו ,אני רואה שחלקנו כל כך הרבה דברים ,שידידותנו לא
יכלה להיות שונה ממה שהייתה .ספרי האוטוביוגרפי ,הדרך הביתה ,שדחקת בי
לכתוב אותו ,יצא לאור שנה לאחר מותך .אם כך ,הרשה לי לספר לך דברים
אחדים על חיי ,שלא ידעת ,היות שבפגישותינו שוחחנו על עניינים אחרים .הייתי
רק בן שש שנים כאשר אתה התחלת במאבקך לשרוד אחרי ה"אנשלוס".
שש שנים אחר-כך ,ב 18-במרץ ,1944החל מאבקי שלי לשרוד ,כשבודפשט
נכבשה על-ידי הצבא הגרמני .מוקדם יותר ,ספגתי הערות אנטישמיות וגזעניות
ולעג מצד כמה ממוריי .אבל אלו היו משחקי ילדים בהשוואה למה שהתרחש
לאחר מכן .בנובמבר ,1944אתה סבלת במחנות המוות הגרמנים כבר יותר
משנתיים .שהותי בגטו בודפשט נמשכה "רק" שלושה חודשים ,אבל האמן לי
שהם היו די והותר בשבילי ובשביל כל האנשים שהיו כלואים בו.
אחרי כיבוש בודפשט בידי הצבא הגרמני ,כמוך בווינה אחרי ה"אנשלוס",
נאלצתי לענוד מגן דוד צהוב על בגדיי כאשר יצאתי לרחוב .לעולם לא אשכח
את הדמעות שזלגו מעיניה של אמי כשנאלצה לתפור את הטלאי הצהוב על
מעילי .גם לא אוכל לשכוח שמיד לאחר שהופעתי עם הטלאי בבית הספר ,כל
חבריי לכיתה פצחו בשיר אנטישמי גס .וכמה ממוריי ,שקודם לכן כיבדתי,
הצטרפו אליהם .עזבתי את בית הספר עם לב שבור ,מבלי לסיים שש שנות
לימוד ,כשאני נודר לא לשוב לשם לעולם .וכך עשיתי.
יום אחד בגטו ,בדרכי חזרה ל"ביתי" בלי מרק ,ראיתי להפתעתי גזר ,גזר אמתי,
בתעלה לצד הדרך .כשהתכופפתי להרים אותו ,ראיתי מזווית עיני חייל גרמני
צופה בי מאחור .הוא כיוון רובה אל גבי .ידעתי שאמות מיד .אולם לא יכולתי
להימנע מלהסתובב ולחייך לעברו .החייל התבונן בי וחייך בחזרה .ואז הוא
החווה לעברי בידו שאקח את הגזר .הרמתי את האוצר והתחלתי ללכת ב ִאטיות,
מחכה לירייה .אבל היא לא באה.
ויקטור היקר ,מחווה זו של חמלה על ידי חייל גרמני הייתה אחת הסיבות מדוע
יכולתי להפנים את הלוגותרפיה באהבה ובחפץ לב .אני מאמין שהרחמים שהפגין
134ת י א ט ר ו ן גיליון 46
