Page 134 - תיאטרון 46
P. 134
אפשרות של חיים ריאליסטיים ,אולי אלטרנטיביים ,שיש בהם ממד של כאב ואושר
כאחד ,ולא רק ממדים של הזרה וניכור .אפילו חדרו של פאוול ,דודו של ארקאדי,
בסרט המוקרן מעל הבמה ,שבו הוא שוכב פצוע לאחר הדו-קרב )מעין ציטוט הדו-
קרב של פושקין ,(...הוא אנושי לעומת השולחן היחיד המסתובב על הבמה בראשית
ההצגה .על קיר החדר תלויה תמונה צבעונית של מרכבה נוסעת רתומה לסוסים,
ודווקא היא מזכירה אולי זמנים שבהם נסעו הכרכרות למטרות ברורות ,שלא
כנסיעה של שני הצעירים ,המתוארים ברומן כיוצאים ובאים בעגלותיהם הרתומות
לסוסים מאחוזות הוריהם ואליהן כשני זרים ,שאין להם שפה משותפת איתם.
)בהצגה הצעירים הולכים ובאים כמו שני הנודדים ב"מחכים לגודו" ,שאינם יודעים
אם להשאר במקומם או ללכת באין מטרה(.
אהבתי בהצגה את המחווה לשפה הרוסית .חלק מן הדיבורים ,במיוחד אלו
המוחלפים בין האבות או אלו של הדודה ה'מכשפה' של אנה סרגייבנה,
הנאמרים ברוסית ,מהווים אולי מחווה לראשית התיאטרון בארץ ,שבו שחקנים
כחנה רובינא דיברו במבטא רוסי ,ואולי גם לתיאטרון "גשר" עצמו.
לא נזכרו עדיין השחקנים הנפלאים המשחקים בהצגות .ברור הדבר שרק היכולת
שלהם לחוות את הרומנים ואת הרעיונות החדשים שמביא עימו לזרוב איפשרו העלאת
שתי הצגות שמתחולל בהן הנס שבהפיכת יצירת אמנות ליצירת אמנות חדשה.
האם היו הסופרים מחבבים את התוצאה? באשר לויילד ,שכתב קומדיות נפלאות,
אפשר לדמיין שאילו חי עימנו היום ,היה בונה הצגה כשל לזרוב ואף מביים
אותה כמותו .לעומת זאת ,קשה מאד לחזות את תגובתו של טורגנייב .קרוב
לוודאי שהיה נהנה מהיופי האמנותי רב הפנים שמחולל לזרוב על הבמה ,שכן גם
הוא ,שלא כדוסטויבסקי ,למשל ,היה אסתטיקן .מצד שני ,אבות ובנים נכתב על
רוסיה ,וכשם שאי אפשר להעלות את שדים של דוסטויבסקי בנפרד מהרדיקליזם
המהפכני המסוים בארץ זו ,אני תוהה מה היה טורגנייב חושב אילו חי איתנו
היום על העברת מרכז הכובד של ההצגה למאבק בין ניכור מודרני מערבי,
המאפיין חלק מהצעירים של היום ,לבין חיים של דבקות באמונות ,המאפיין חלק
מדור ההורים או הסבים.
* 49
* 49אני מודה לחברתי מדי טרינצ'ר שעזרה לי להבחין בין זרמי ההגות והמעשה של
האינטליגנציה הרוסית במאה ה.19-
132ת י א ט ר ו ן גיליון 46
