Page 226 - סקסמוביל
P. 226
226
כשנכנס לאחד הרחובות נעצר .מאחד הבתים יצא שי.
בשעתו שלשל בגאווה את תעודת הבגרות שלו והיום הוא
מוליך אליו את מכתב התשובה מהאוניברסיטה.
"יש מכתב?" שאל הצעיר בלהיטות.
"יש" ,השיב הדוור והסמיק .כובע משרד התקשורת הסתיר
את קרחתו הענקית שהאדימה גם היא.
"תן".
הדוור הגיש לשי את המכתב והשפיל את עיניו .קול קריעת
המעטפה היכה באוזניו כרעם ואחר כך שמע את הדממה.
כשהעז להציץ בשי ראה את עיניו קפואות ,מביטות ולא
רואות את שתי השורות הבודדות" :הננו מצטערים להודיעך
כי בקשתך להתקבל לפקולטה להנדסה נדחית .אנחנו
מאחלים לך את מיטב הברכות בכל אשר תפנה" .המכתב
החליק לאיטו בין אצבעותיו ונעצר בקצהו ,תלוי כמת.
הדוור חיפש מילות ניחומים ,הוא חסר אותן .לבסוף כל מה
שעלה בדעתו לומר היה" :צפצף עליהם שי" .הוא לא פצה
את פיו .רק עמד ליד תיבת המכתבים ,קינח את אפו בקול
תרועה והצדיע בשתי אצבעות .שי הפנה את גבו והלך.
הדוור חשב על המסמך אותו יתייק בביתו והמשיך הלאה.
היה בידו מכתב עבור הרובינשטיינים ,שתיבתם קבועה
בסמוך לזו של גורני" .מר גורני" ,היה כתוב בכתב דהוי על
מדבקה שחוקה ומזוהמת .רגע ארוך התבונן בתיבה לפני
ששלף את התיק המתאים .מסמך אחד ויחיד היה מתויק בו
ועליו היה חרוט באותיות קידוש לבנה" :לא התיבה עושה
את האדם" .הו ...איזו טעות נוראה זאת הייתה ,נזכר .פעם
בחודש היה מוליך אל התיבה המזוהמת והמעוקמת מעטפה,
משליך אותה ומתרחק ממנה בסלידה .הוא אפילו לא פתח
למר גורני תיק .רק כשראה את גורני מובל על המיטה
המתגלגלת עטוף בסדין לבן הבין את טעותו .לא כסף מזוהם
היה משליך לתיבה ,לא אצבעות יבשות וציפורניים בקועות
