Page 24 - 2כיון ראשוני חוברת
P. 24

‫‪25‬‬

    ‫‪  T‬תורה אור המבואר  ‪t‬‬                             ‫‪260‬‬

‫ענין הסוס הב' הוא ירידת והמשכת האלקות‬                 ‫וזהו שכתוב‪" 53‬סוס ורוכבו רמה בים"‪.‬‬
‫מלמעלה שתאיר גם למטה מטה‪ ,‬להפוך את‬                    ‫"רמה" לשון רוממות ולשון השלכה‪,64‬‬
‫חושך הקליפות לאור‪ ,‬כסוס המוריד את‬                     ‫ושניהם אמת‪ ,‬כי מחמת רוממות נעשה‬

                 ‫רוכבו למקום נמוך מאוד‪.65‬‬                                  ‫בחינת השלכה כו'‪.‬‬

‫גם פעולת הירידה מלמעלה למטה נפעלת‬                     ‫בהמשך הכתוב‪ ,‬לאחר "גאה גאה"‪ ,‬נאמר‬
‫על ידי העבודה והביטול של האדם‪ .‬והיינו‪,‬‬                ‫"סוס ורוכבו רמה בים"‪ .‬בתיבת "רמה" שני‬
‫כאשר הביטול אינו באופן של עליית הנשמה‬                 ‫פירושים‪ :‬א) רוממות והתנשאות‪ .‬ב) השלכה‬
‫בתנועה של רצוא ויציאה ממציאותה‪ ,‬אלא‬                   ‫וזריקה למטה‪ .‬ועל פי הנ"ל נמצא ששני‬
‫בדרך שוב ‪ -‬בביטול לרצונו של הקב"ה‬                     ‫פירושים אלו תלויים זה בזה‪ ,‬כי כאשר‬
‫וקיום מצוותיו למטה בארץ‪ ,‬לעשות לו‬                     ‫מתגלה רוממותו של הקב"ה‪ ,‬שלמעלה גם‬
‫יתברך דירה בתחתונים‪ ,66‬ואזי נמשך האור‬                 ‫מאור הסובב כל עלמין ‪" -‬גאה גאה" ‪ -‬אזי‬
                                                      ‫הקליפות מושלכות ואובדות‪ .‬וזהו "כי גאה‬
‫‪ .65‬גם ענין זה של הפיכת החושך לאור הוא מצד‬            ‫גאה ‪ -‬סוס ורוכבו רמה בים"‪ ,‬ש"נשלכו בים‬
‫עצמותו יתברך דוקא‪ ,‬כי לגבי האור המהווה את‬             ‫כל מרכבות פרעה ‪ . .‬דמפני הרוממות יבא‬
‫העולמות בדרך התלבשות (בחינת שמותיו של הקב"ה‬           ‫לכלל הקפדה שלא יהיה יניקה וחיות למי‬
‫"הוי"ה" ו"אלקים"‪ ,‬המתלבשים בעולמות להוותם‬
‫בדרך של ממלא כל עלמין או סובב כל עלמין‪ ,‬כנ"ל‬                            ‫שאינו ראוי" (ד"ה ויקח המן)‪.‬‬
‫פרק א) יש נתינת מקום למציאות העולמות‪ ,‬ואם כן‬
‫לא ניתן על ידי אור זה לבטל ולהפוך לגמרי חשוכא‬            ‫[וכל זה הוא ענין ה"סוס" הא' ‪ -‬עבודת‬
‫לנהורא‪ .‬ולכן‪ ,‬כדי להפוך את חושך הקליפות לאור‬             ‫ישראל בביטול אל עצמותו יתברך הגורמת‬
‫יש צורך דוקא בכח עצמותו של הקב"ה‪ ,‬שהתהוות‬
‫העולמות ממנו היא בבחינת "כי הוא צוה ונבראו"‪,‬‬                            ‫למעלה רוממות והתנשאות‪.‬‬
‫בדרך ממילא‪ ,‬שמצדו אין כל נתינת מקום למציאות‬
                                                         ‫ועתה יבאר את ענין ה"סוס" הב'‪ ,‬הגורם‬
                                          ‫העולמות‪.‬‬                          ‫ירידה מלמעלה למטה‪]:‬‬

‫(וראה גם ספר המאמרים מלוקט תמוז־אלול עמ'‬              ‫וממעלה למטה‪ ,‬להיות נמשך גילוי‬
‫רפו־ז‪ ,‬שמצד האור הסובב כל עלמין יש נתינת מקום‬         ‫בחינת בטול זה למטה‪ ,‬דאתהפכא סטרא‬
‫מסוימת למציאות של ישות‪ ,‬והשלילה המוחלטת של‬
‫כל נתינת מקום ל"לעומת זה" היא רק מצד עצמות‬                               ‫אחרא ואתכפייא כו'‪.‬‬

                                       ‫אור אין סוף)‪.‬‬  ‫בספר המאמרים מלוקט אדר־סיון עמ' סה ואילך‪,‬‬
                                                      ‫ובכמה מקומות‪ .‬וראה גם פלח הרמון שמות עמ' תט)‪.‬‬
‫‪ .66‬ביטול זה של שוב‪ ,‬שהוא ה"סוס" הב' המוריד‬
‫את האור למטה מטה לברר את החושך שבעולם‪,‬‬                ‫נמצא‪ ,‬שיש שני פירושים ב"גאה גאה"‪ :‬א) עצמותו‬
‫הוא ביטול נעלה יותר מהביטול שברצוא והעליה‬             ‫של הקב"ה‪ ,‬המרומם גם מה"גאה" של אור הסובב‬
‫שהוא ה"סוס" הא'‪ .‬זאת‪ ,‬כי ברצוא עדיין האדם‬             ‫כל עלמין; ב) רוממותו והתנשאותו של הקב"ה‬
‫מרגיש את מציאותו בדקות‪ ,‬שהוא הרוצה לעלות‬              ‫מהקליפות המגביהות עצמן כנשר‪ ,‬ואינו משפיע להן‪.‬‬
‫למעלה ולהכלל באלקות ואינו רוצה להיות נפרד‬
‫ממנו יתברך‪ ,‬וזהו ענין של "גאות" והרגשת מציאותו‬        ‫ושני פירושים אלו תלויים זה בזה‪ ,‬כי דוקא על‬
‫כ"יש מי שאוהב"; מה שאין כן בביטול שבתנועת‬             ‫ידי גילוי בחינת "גאה גאה" ‪ -‬עצמותו המרומם גם‬
‫שוב‪ ,‬האדם מתבטל גם מ"מציאות" זו‪ ,‬כך שגם‬               ‫מסובב כל עלמין‪ ,‬נעשה "אתגאי על גיותניא" ונמנע‬
‫את רצונו שלו להכלל בו יתברך הוא אינו מרגיש‪,‬‬           ‫מהקליפות לקבל חיות מאור הסובב כל עלמין שאליו‬
‫אלא הוא "מרגיש רצון הנעלם שבעצמות להיות לו‬
                                                                ‫הן מגביהות את עצמן (על פי פלח הרמון)‪.‬‬

                                                                                          ‫‪ .64‬רש"י שם‪.‬‬
   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29