Page 18 - בפץ כפיה

‫”כמו שיכור הייתי קם ונופל את קולך שמעת מתוך הערפל“‬

‫)שולי רנד(‬

‫יתרו‬

‫בפרשת יתרו אנחנו אפילו קוראים דבר מפתיע‪:‬‬ ‫כמו עונות השנה‪ ,‬גם בנפש האדם‪ ,‬יש ימים שבהם שמינו‬ ‫הכאב שלי נתן לי מפתח‬
‫" ַו ַיּ ֲעמֹד ָה ָעם ֵמ ָרחֹק וּמֹ ׁ ֶשה ִנ ַּג ׁש ֶאל ָה ֲע ָר ֶפל ֲא ׁ ֶשר ׁ ָשם‬ ‫בהירים‪ ,‬ויש ימים שעננה מכסה אותם‪ ,‬והם קודרים‪.‬‬ ‫לדלתות שלא הכרתי‬
‫ָה ֱאל ֹ ִהים" )שמות כ‘(‪ .‬האלוהים בעצמו נמצא בתוך אותו‬ ‫לא רציתי בו‬
‫יום כזה היה מותה של סולי‪ ,‬אחותנו‪ ,‬ובתה האהובה של‬
‫ערפל‪ ,‬בתוך הסערה והעננים‪...‬‬ ‫אמא‪ ,‬אשר קשר הדוק היה ביניהן‪ .‬מותה של סולי היה‬ ‫אך הוא התעקש ודבק בי‬
‫פתאומי כשהיא בסה"כ בת ‪ .51‬התדהמה והכאב על‬ ‫גרשתי אותו בידי וברגלי‬
‫פטירתה בטרם עת היה קשה מנשוא‪ ,‬לא ידענו איך אמא‬ ‫לא התאימה לי השעה‬
‫תשרוד את הבשורה המרה‪ ,‬היה לנו קשה לחשוב על צערה‬
‫ושפיותה‪ .‬אך אמא החזיקה מעמד ‪ -‬היא אזרה כוחות על‬ ‫אז במסילתו התחפר‬
‫מנת שחן‪ ,‬הנכדה הבכורה שלה ובתה של סולי‪ ,‬תעמוד‬ ‫עיוור לכל הצעה‬

‫מתחת לחופה כשהיא איתה‪.‬‬ ‫רציתי לברוח מפניו‬
‫המחשבה על החתונה ועל כך שעלייה למלא את החלל‬ ‫אך ליבי כבר היה עייף ומלא‬
‫שהשאירה סולי‪ ,‬החזיק אותה ונתן לה את הכוחות להמשיך‬ ‫שיכנס ויצער אותי‪ ,‬אמרתי‬
‫ולא לשקוע ביגונה‪ .‬אמא מצאה נחמה בנכדות‪ ,‬בנרות‬
‫לא אוכל יותר להתחבא‬
‫שהדליקה ובתפילותיה‪.‬‬ ‫כמה טעיתי בו‬

‫פניו היו רק לשלום‬
‫כשבחרתי לכאוב אותו‬

‫חזרתי שוב לנשום‬

‫בהירות‬