Page 14 - בפץ כפיה
P. 14
”אין הטיפה חוצבת בסלע אלא בכוח ההתמדה“
)וינסטון צ‘רצ‘יל(
תולדות
לאמא ,אני חושבת שהדרך שבה התמודדה הייתה נכונה יש רעב בארץ ,אין מים ,אין ברכה .והנה מגיע יצחק אבינו בשלכת עץ עומד לבדו ברוח
ושבדרך ההתמודדות שלה ,האירה וסללה לנו את הדרך לארץ השוממה .הוא חופר באר ומוצא מים .הפלשתים, אין לו רגע חם ואין לו צל
להתמודד עם משברים .גם בתקופות הקשות לימדה שכניו ,נטפלים אליו ומתחילים להטרידו ,באים וסותמים
אותנו בדרכה לקחת אחריות בכל מצב .גם אם יש חומה, לפעמים גם הוא רוצה להרגיש בטוח
לא חשוב מי בנה את החומה המכבידה ,אלא מה אנחנו את הבאר. ולא כמו פרח שנובל
יצחק לא יוצא בהתקפה חזיתית כנגד המחבלים ,אלא
עושים כדי: ולפעמים הזמן בוחן אותנו
א .לראות שיש חומה ממשיך וחופר בעקשנות באר נוספת. מניח לרגלינו מכשולים
ב .לעבור אותה וגם כשעוברים את החומה לא לאבד את שוב מחבלים חיללו במעשיו ,אולם בסופו של דבר ,מוצא
האנושיות ואת שמחת החיים והכי חשוב להשאר בני אדם. יצחק ברכה גדולה בארץ" :ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא אך לנו יש את הכוחות שלנו
נראה לו שאנחנו יכולים
אמא לא נתנה לעצבות ולמשברים שלה לשנות אותה. בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'".
למרות שלא היה לה קל )בלשון המעטה( ,לא התייאשה. גם אמא שלנו ,כמו יצחק ,עברה הרבה מכשולים ,קשיים לראות את הכאב ולהביט לו בעיניים
למרות שכלום לא היה ברור ,כמו ערפל שמסתיר את להיצמד אל החיים חזק לא לוותר
הדרך ,ובכל זאת קמה שוב ושוב כנגד כל הסיכויים .אני ומהמורות לא מעטות בדרך. להאמין בכל הלב שיהיה עוד טוב
חושבת שהאמונה החזקה שלה באלוהים והאמון העמוק כמו הלך הפותח את מסעו בהליכה ובשירה ולפתע ושלמרות הכל אנחנו נתגבר
מזדקרים מולו צוקים תלולים המשבשים את נתיבו אלוהים רואה הכל משגיח מלמעלה
בעצמה ובדרך שלה הם שנתנו לה את הכוח להמשיך. שלא נאבד את התקווה
אמא היתה אסירת תודה על החיים שהיו לה ,הייתה לה ומקשים על הליכתו ואז קצב השירה נפגם ומשתנה.
היכולת לקבל ,לא להיכנע ,וגם היכולת להבין את הזמנים לאחר שהוא נחלץ מן המשבר ושב למסלול הוא חוזר אל )יוסי גספן(
האלה. שירו ואל מקצבו. התמדה
אמא בהתמודדות שלה ובאישיותה החזקה ,קבעה את
היחס שלה לגורלה.
היום במבט לאחור ,כשאני רואה את הקשיים הרבים שהיו