Page 12 - בפץ כפיה

‫”ואף על פי כן‪ ,‬נוע תנוע‪“...‬‬

‫)גליליאו גלילי(‬

‫וירא‬ ‫באתי מעולם מלא ספקות ודאגה‪,‬‬
‫כל הזמן קורים דברים‪ ,‬אין זמן להירגע‪.‬‬
‫היא נותרה בודדה וכואבת‪ ,‬חרדה וזועמת‪ .‬הניסיון שלה‬ ‫כולנו לעיתים הגר ‪ -‬אבודים ונעזבים בלב מדבר‪ ,‬ניצבים‬
‫להיאחז נואשות בעבר עיכב אותה וגרם לה להישאר‬ ‫חסרי אונים ובעיניים כלות לנוכח סכנת היקר לנו‪.‬‬ ‫השנים חולפות וכבר חלף חצי חלום‪,‬‬
‫אבל אני עוד מחפשת מקום‪.‬‬
‫כנציב מלח‪.‬‬ ‫כולנו לעיתים אברהם ‪ -‬נקרעים בין אהבותינו הגדולות ולא‬
‫מסוגלים לאחות את הקרעים‪.‬‬ ‫אך דווקא כשרגלי כושלות‬
‫לעומת אשת לוט‪ ,‬לאמא היתה יכולת יוצאת דופן לשחרר‪,‬‬ ‫והכוחות כלים‪,‬‬
‫לא להביט לאחור‪ ,‬למצוא נחמה בדברים שמקדמים‬ ‫כולנו לעיתים שרה ‪ -‬פגועים ועזובים וחשים נטושים גם‬
‫אותה ולהסתכל ולברך על מה שיש כאן ועכשיו ולא על מה‬ ‫בתוך ביתנו ומשפחותינו‪.‬‬ ‫משהו קורא אליי מבפנים‬

‫שהיה יכול להיות אילו‪...‬‬ ‫" ַו ַּת ֵּבט ִא ׁ ְש ּת ֹו ֵמ ַא ֲח ָריו ַו ְּת ִהי ְנ ִציב ֶמ ַלח" )בראשית יט(‬ ‫הלאה!‬
‫אמא הבינה בלא ברירה שיש דברים‪ ,‬גם הקשים ביותר‪,‬‬ ‫אשת לוט מביטה על סדום בוערת‪ ,‬מביטה על מה‬ ‫צריך ללכת הלאה‪,‬‬
‫שאינם תלויים בה‪ ,‬ואם היא היתה מתעכבת על מאורעות‬ ‫שהשאירה מאחור ‪ -‬את ליבה‪ ,‬את עברה‪ ,‬נותרת בודדה‬
‫חייה הקשים זה היה מערער אותה ולא בטוח שהייתה‬ ‫בתוך מסכת של כאב וחוסר אונים לנוכח איבוד הדברים‬ ‫לטפס למעלה‪,‬‬
‫ולא להרתע‪.‬‬
‫מצליחה להתרומם חזרה‪.‬‬ ‫היקרים לה‪ ,‬מסתכלת אל תוך התופת‪.‬‬
‫אמא לא רצתה ולא יכלה להרשות לעצמה להיות קורבן‬ ‫עמידתה של אשת לוט היא עמידה של אדם שאינו יכול‬ ‫הלאה!‬
‫של הנסיבות‪ ,‬היא אזרה כוח ותעצומות נפש‪ ,‬וקמה כל‬ ‫לעשות שינוי ותיקון‪ ,‬זוהי עמידה נוסטלגית הנכספת לעבר‬ ‫עוד ללכת הלאה‪,‬‬
‫ואינה מסוגלת להתמודד עם קשיי העתיד‪ .‬העבר שאליו‬ ‫רק ללכת הלאה‪,‬‬
‫בוקר מחדש‪.‬‬ ‫נכספת אשת לוט‪ ,‬אינו סוג בשושנים‪ ,‬החיים בסדום היו‬
‫העוצמה והחוזק שלה הקרינו אל כולם‪ ,‬היא שיחררה את‬ ‫מאיימים ולמרות זאת כשהגיע הזמן לעזוב‪ ,‬היא נתקפה‬ ‫ולא להכנע‪.‬‬
‫הדברים שתקעו ועיכבו אותה‪ .‬המליחות והכאב נשטפו‬
‫בגעגועים וחמלה כלפי עברה‪.‬‬ ‫)קובי לוריא(‬
‫בדמעות והיא המשיכה הלאה‪.‬‬
‫הנעה‬