Page 8 - בפץ כפיה

‫”כל הרוחות שנשבו כל הלילה לא יכבו את האור בקצה‬
‫לא יכבו את האור שעולה בבוקר“‬

‫)יהודה פוליקר(‬

‫בראשית‬ ‫משעול חיי‪ ,‬נתיב פורח‪,‬‬
‫עובר בסבך ובין צוקים‪,‬‬
‫אמא עברה המון בחיים‪ ,‬היא גיששה באפילה והצליחה‬ ‫"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ"‬ ‫הוא מתפתל‪ ,‬לתהום צונח‪,‬‬
‫לקום יום יום מחדש‪ .‬היא הבינה שהיא צריכה לפעול על‬ ‫)בראשית א‪ ,‬פסוק א'(‬ ‫עולה לפעמים אל השחקים‪.‬‬
‫מנת לא לשקוע בייאוש ‪ -‬גייסה את הכוחות והמסוגלות‪,‬‬ ‫ישנם פירות‪ ,‬לצד הדרך‪,‬‬
‫העולם נברא אוטופי‪ ,‬מושלם‪ ,‬אך אז אנו נפגשים עם‬ ‫צומחים בקור ובשרב‪,‬‬
‫פילסה לעצמה דרך‪ ,‬וחזרה למסלול‪.‬‬ ‫המציאות שאינה כזו מושלמת ‪ -‬יש לנו התמודדויות‪,‬‬ ‫ואם הפרי מריר יש ערך‪,‬‬
‫התרסקויות ונפילות ‪" -‬והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על‬ ‫לטעם הצוף שאחריו‪.‬‬
‫לא קל לחזור למסלול כשהכל מתמוטט לנגד עיניך‪.‬‬ ‫מה שעבר‪ ,‬הטוב‪ ,‬המר‪,‬‬
‫לאמא היתה היכולת לראות מתוך התוהו והחושך את‬ ‫פני תהום‪) "...‬שם פס' ב(‬ ‫נשטף כמו ציור על מדרכה‪.‬‬

‫האור‪ ,‬ולפלס את הדרך להגיע אל אלומת האור‪.‬‬ ‫במצב של כאוס בו כל הסדרים מתבלבלים ודברים‬ ‫והנותר הוא העיקר‪,‬‬
‫משתבשים ומגיעים מצבים לא פשוטים )מחלות‪ ,‬מוות וכו‘(‬ ‫עוד ניסיון ודרך בטוחה‪.‬‬
‫אין מושג מה קורה סביבנו‪ ,‬ולאן ממשיכים מפה‪ .‬בגלל‬ ‫אם משעולי‪ ,‬פסגות גומע‪,‬‬
‫שחשוך‪ ,‬הכאוס שולט‪ ,‬אנו נצמדים לדמיון‪ ,‬לפחד שיצדיק‬ ‫ומתחתי פרוסה שממה‪,‬‬
‫שיכרון דברים אינו גורע‪,‬‬
‫את חוסר האונים‪.‬‬ ‫אך גם לא מוסיף בי עוד קומה‪.‬‬
‫אבל אז מתעוררת הברירה‪ ,‬יש ניצוץ‪ ,‬מעין ‪ GPS‬אשר‬ ‫כשהזרקור מול העיניים‪,‬‬
‫מורה לנו להתחבר לנקודה הבאה "ויאמר אלוהים יהי אור‬ ‫מאיר אותי באור גדול‪,‬‬
‫ויהי אור" )שם פס' ג(‪ ,‬ואז מתעוררת ההבנה שצריך לצאת‬ ‫אינני שוכחת שעדיין‪,‬‬
‫אני זו אני זו של אתמול‪.‬‬
‫לפעול על מנת שיהיה אור‪.‬‬ ‫כשבאפל‪ ,‬אני נזכרת‪,‬‬

‫רוחי אינה נכאים‪.‬‬
‫על העבר לא מצטערת‪,‬‬
‫כי כל ניסיון שיקוי חיים‪.‬‬

‫)יואב גינאי(‬

‫עשייה‬