Page 30 - בפץ כפיה

‫”בתוך החושך ראיתי סדק אור קלוש“‬

‫)איילת חן(‬

‫בהתאם לזה‪ ,‬ואין הוא יכול להסתפק במה שהדליק‬ ‫אנחנו‪ .‬כשיצא החוצה‪ ,‬ראה שמאיר ודוד משחקים‬ ‫חנוכה ‪ -‬פרשת מקץ‬
‫אתמול‪ ,‬כפי הכלל ’מעלין בקודש‘‪.‬‬ ‫כדורגל עם ילדי השכונה‪ ,‬הוא שיחק איתם‪ ,‬ובשלב‬
‫מסויים עזב את המשחק‪ ,‬הילדים ביקשו ממנו שימשיך‬ ‫יוסף חווה תקופות קשות ואפלות‪ ,‬התנסה במצבים‬
‫בחג החנוכה‪ ,‬אמא נהגה לאסוף את כל הנכדים ולתת‬ ‫אך הוא הלך‪ ,‬הגיע לפתח הכניסה לבניין‪ ,‬והתמוטט‪.‬‬ ‫שנדמו כמצבי ייאוש‪ ,‬אך הצליח לצאת מהם ולעלות‬
‫להם דמי חנוכה‪.‬‬
‫בדרך לבית חולים הוא נפח את נשמתו‪.‬‬ ‫לפסגות נשגבות‪.‬‬
‫"בלילה ההוא גדלה זעקת יוסף" אנחנו קוראים‬
‫האובדן היה כבד מנשוא‪ ,‬בלילה ההוא גדלה זעקת‬ ‫שפרעה חלם חלום‪ ,‬אנחנו שומעים רק את השקט של‬
‫אמא‪ ,‬בבת אחת חשך עליה עולמה‪ .‬היא מצאה את‬
‫עצמה לבד‪ ,‬ללא אהבת חייה ושותפה לחיים‪ .‬יחד עם‬ ‫הלילה‪ ,‬אבל בבור‪ ,‬בבית הסוהר נשמעה צעקה‪...‬‬
‫זאת היא מייד התעשתה ולקחה את המושכות והיתה‬ ‫לא תמיד קל לצעוק‪ .‬לרוב‪ ,‬במצבים קשים הקול נגמר‪,‬‬
‫לנו לעוגן‪ .‬האמונה החזקה של והתקווה הם שעזרו לה‬
‫הרצון הוא להתכנס‪ ...‬להיסגר‪.‬‬
‫להתמודד עם האובדן ואתגרי החיים‪.‬‬
‫אמא כמו יוסף חוותה מצבים קשים מאוד‪ .‬בשבת נר‬
‫את נרות החנוכה מדליקים בשיטת מוסיף והולך ‪ -‬בכל‬ ‫שמיני של חנוכה תשל"ד‪ ,‬אבא נפטר באופן פתאומי‬
‫ערב מדליקים נר נוסף‪ .‬בערב הקודם נעשתה המצווה‬
‫בכל השלמות הראויה‪ ,‬אולם כאשר עובר יום והאדם‬ ‫כשהוא בן ‪ 41‬והותיר את אמא לבד‪.‬‬
‫מתבגר ומחכים יותר‪ -‬גם הדרישות ממנו גדולות‬ ‫אבא היה איש משפחה‪ ,‬חרוץ‪ ,‬עבד בסולל בונה‪ ,‬דאג‬
‫שלא יחסר לנו כלום‪ ,‬אבא היה אדם חייכן‪ ,‬עם הרבה‬

‫שמחת חיים‪.‬‬
‫ביום שבת לאחר הקידוש וארוחת השבת‪ ,‬יצאנו הילדים‬
‫לשחק בחוץ‪ ,‬הוא ישב לקרוא‪ .‬אבא יצא לראות איפה‬

‫תקווה‬