Page 12 - etmol_135

‫‪010'! p‬‬ ‫>‪:‬‬ ‫”‬ ‫ראב‪ ,‬מאכריה הראשונים של‬ ‫כוכבי־הזמר הישראלים מקבצים‬
‫המושבה‪ ,‬מספר בזכרונותיו‪:‬‬ ‫סביבם אלפי מאזינים ומעריצים‬
‫;לפני ‪ 115‬שנה הופיע כ)‬ ‫נלהבים‪ .‬רבבות בני נוער מתקבצים‬
‫שומר‪ ,‬מזמר ומלווז‬ ‫״בבוקר בהיר אחד‪ ,‬ואני יושב על יד‬ ‫באולמות‪ ,‬בפארקים‪ ,‬באיצטדיונים‬
‫וכשם שבא פתאה‬ ‫ביתי הקטן בפתח־תקוה ומתחמם‬ ‫כדי לשמוע את הזמרים־הכוכבים‪,‬‬
‫בשמש‪ ,‬כשאני חש את עצמי קודח‬ ‫המלווים בתזמורות מרעישות‬
‫מאת דן‬ ‫במקצת‪ ,‬והנה עובר לפני בדווי אחד‪,‬‬ ‫ומופיעים על רקע זיקוקין ומופעי‬
‫רוכב על סוסה לבנה יקרה‪ .‬לפי מנהגם‬ ‫לייזר‪ ,‬ומביאים את קהלם לידי‬
‫עבר את המדבר והגיע עד לעיר‬ ‫של תושבי־הארץ היה עלי לקיים‬ ‫אקסטזה והתרגשות‪ .‬וכך גם כוכבי־‬
‫דמשק‪ .‬שם מצא את הסוסה‪ ,‬גאל‬ ‫בבדווי מצוות הכנסת־אורחים —‬ ‫הזמר הבינ־לאומיים הממלאים‬
‫אותה‪ ,‬ורכב עליה בדרכו לביתו‪,‬‬ ‫להציע לו לרדת מעל סוסתו‪ ,‬לשבת‬
‫במדבר הערבי‪ .‬אולם בדרכו החליט‬ ‫על ידו ולכבדו בספל קפה‪ .‬ואולם‬ ‫פארקים ואמפיתיאטרונים‪.‬‬
‫לבקר בעיר־הקודש‪ ,‬ירושלים‪ ,‬עליה‬ ‫אותו בדווי גא בירך אותי בקרירות כל‬ ‫היודעים כל אלה את הראשון‬
‫שמע הרבה בילדותו — בדרך מקרה‬ ‫כך‪ ,‬שעניתי לו כברכתו‪ ,‬מבלי לנסות‬ ‫שבהם‪ ,‬את זמר־העם הראשון של‬
‫עצר ללינת־לילה בכפר הערבי פג׳ה‪,‬‬ ‫ראשית ההתיישבות החדשה‪ ,‬שעבר‬
‫והציג את עצמו בפני השייח׳ כיהודי‪.‬‬ ‫לדבר אליו דבר״‪.‬‬ ‫בפתח־תקוה לפני כ־‪ 115‬שנים‪ ,‬רכוב‬
‫אז גילה לו השייח׳ כי בכפר סמוך‪,‬‬ ‫ביום המחרת‪ ,‬בדיוק באותה שעה‪,‬‬ ‫על סוס‪ ,‬ככוכב מארץ אחרת‪ ,‬בא‪,‬‬
‫׳אומלבס׳ שמו — היא ׳מלאבס׳ היא‬ ‫שוב עבר אותו פרש רכוב על סוסתו‬ ‫הופיע )אפשר לומר( ונעלם? שר‬
‫פתח־תקוה — התיישבו יהודים‪,‬‬ ‫במושבה‪ ,‬והפעם הפתיע את יהודה‬ ‫ומלווה את עצמו בכלי־מיתר מוזר‪,‬‬
‫ראב‪ ,‬כשירד מסוסו‪ ,‬ניגש אליו‪ ,‬בירך‬ ‫וקהל שומעיו כמה עשרות בודדים‬
‫שהחלו לעבד את האדמה‪.‬‬ ‫אותו ״מתוך חיוך שבידידות״‬ ‫ספונים בבתים המפוזרים בין הביצות‬
‫בן־המדבר מיהר אל המושבה‬ ‫לא רחוק מנהר הירקון‪ ,‬הללו‬
‫הצעירה‪ ,‬בתקוה לראות את אחיו‪,‬‬ ‫והצהיר‪ :‬״אנא ישראל‪ ,‬אנא יהוד״‪.‬‬ ‫שומעים את שיריו העורגים של‬
‫אולם כשראה ״אנשים ונשים עוברים‬ ‫הזמר־השומר הבודד‪ ,‬שאיש לא ידע‬
‫ברחובות לבושים בגדי אירופאיים״‬ ‫בעקבות הסוסה‬ ‫מאין בא‪ ,‬ושמו דאוד — הוא דוד‬
‫דימה בנפשו ״כי צרפתים הם אלה״‪.‬‬
‫אבל כשהצליחו יהודה ראב וחבריו‬ ‫אז נתגלה מוצאו של האורח‪:‬‬ ‫— אבו יוסוף‪.‬‬
‫לשכנע אותו כי יהודים כשרים הם‪,‬‬ ‫יהודי־בדווי‪ ,‬מן הרועים הנודדים‬ ‫והימים — שנות השמונים של‬
‫החליט האורח לשנות את תכניותיו‪,‬‬ ‫במדבריות ערב‪ .‬יום אחד נגנבה‬ ‫המאה ה־‪ ,19‬ימי הבראשית של ״אם־‬
‫ובמקום לחזור למדבריות־ערב הציע‬ ‫ממנו במדבר סוסתו האצילה‬ ‫המושבות״‪ ,‬היא פתח־תקוה‪ .‬יהודה‬
‫לאיכרי המושבה לשרת אותם שנה‪,‬‬ ‫והאהובה‪ ,‬והוא יצא בעקבותיה‪,‬‬
‫בתור ״שומר רכושם ומגינם במקרה‬
‫התנפלות״‪ .‬והם קיבלו את ההצעה‬ ‫רישום‪ :‬אברהם עייש‬

‫בשמחה‪.‬‬
‫וכך מתאר יהודה ראב את השומר‬
‫האכזוטי‪ :‬״הוא היה קצר־קומה‪ ,‬רחב־‬
‫גרם אך דל בשר מאוד‪ ,‬בהיותו אוכל‬
‫רק פעם אחת ביום‪ ,‬ומים לא ישתה‪,‬‬
‫בלתי אם טיפות מספר‪ ,‬כשתות רסיסי־‬
‫טל‪ ,‬כשוכן מדבר‪ .‬כל אקדח וכל רובה‬
‫לא היה עמו‪ ,‬אף חשב לו לפחיתות‬
‫הכבוד להשתמש באלה‪ .‬׳חרפה היא׳‪,‬‬
‫היה אומר‪ ,‬׳לגבר לאחוז בנשק כזה‪,‬‬
‫שגם אשה מסוגלה להשתמש בו׳‪.‬‬