Page 17 - etmol_135

‫פדיון פ טר ח מור‬

‫העייר של ברסקי מגדרה נשלח לתל־אביב לשמש כלי תחבורה לד״ר חיסין‬

‫מאת הרץ פינקנברג‬

‫הביל״ויים ומייסדי גדרה‪ ,‬שחזר לרוסיה ולמד רפואה ושב‬ ‫אמנון הורביץ‪ ,‬בכור ילדי הביל״ויים מייסדי גדרה‪ ,‬סיפר‬
‫לארץ והיה בין מייסדי העיר החדשה‪ .‬הוא פידסם יומן על‬ ‫בזכרונותיו כי בשנת ‪ 1908‬שהה במלון ״מרים״ ביפו שלמה‬
‫ראשית ביל״ו וגדרה — ״מרשומותיו של אחד הביל״ויים״‬ ‫ברסקי‪ ,‬שעלה זה עתה מדרום רוסיה‪ ,‬והיה אדם אמיד ולא‬
‫ידע במה ישקיע את כספו‪ .‬במלון נפגש עם יעקב שלמה‬
‫ואחר־כך ״מסע לארץ היעודה״‪.‬‬ ‫חזנוב‪ ,‬איכר מגדרה‪ ,‬והשנים החלו בשיחה‪ .‬ברסקי שאל את‬
‫חזנוב מה יעשה בארץ וחזנוב הציע לו לרכוש את אחוזת‬
‫תהלוכה ברחובות תל־אביב‬ ‫גיסו‪ ,‬יעקב ליב ליס‪ ,‬איש ביל״ו ממייסדי גדרה שירד מנכסיו‬
‫והיגר לאמריקה‪ .‬ברסקי קנה את האחוזה‪ ,‬הוסיף לה עוד‬
‫למסע החמור הצטרפה משלחת של נכבדי גדרה כדי‬ ‫אדמה רבה שקנה מערבים שכנים לגדרה והשתקע במושבה‪.‬‬
‫לשמש שושבינים בטקס מסירת החמוד לדוקטור‪ .‬ליד ביתו‬ ‫כדי שיוכל להגיע לכל שטחי אדמותיו קנה גם אתון מגזע‬
‫של חיסין שעמד בשדרות רוטשילד ליד בית ראש הוועד‬
‫מאיר דיזנגוף‪ ,‬נתקבצו בני העיר כולם ומשהגיעו החוגגים‬ ‫קפריסאי‪ .‬החמורים היו ״כלי התחבורה״ הנפוץ אז‪.‬‬
‫והחמור ההולך בראש התהלוכה‪ ,‬הריעו בצהלה‪ .‬דוקטור‬ ‫באחד הימים המליטה האתון עייר‪ ,‬ולד בכור לאמו‪,‬‬
‫חיסין נתכבד לעלות על החמור ושלמה ברסקי‪ ,‬התורם ויוזם‬ ‫והשו״ב )השוחט־ובודק( של המושבה — ר׳ מאיר יעקב‬
‫הטקס‪ ,‬החזיק באפסר החמור להצעידו בצעדיו הראשונים‬ ‫הכהן קפלן‪ ,‬שהיה גם מורה ההלכה של המקום‪ ,‬הביא‬
‫ברחובות תל־אביב‪ ,‬ובני העיר רואים ושמחים והשכונה‬ ‫לתשומת ליבו של שלמה ברסקי את הלכות ״פטר חמור״‪,‬‬
‫החדשה רעשה מקריאות ״ככה ייעשה לביל״ויי אשר בני‬ ‫הבכור בחמודים‪ ,‬שיש לתתו לכהן או לפדותו ממנו ככתוב‪:‬‬
‫״ופטר חמור תפדה בשה‪...‬״ ברסקי שהיה נאמן למסורת‪,‬‬
‫גדרה חפצים ביקרו!״‪.‬‬ ‫שמע לשוחט והחליט לקיים את המצווה ברוב עם ובשמחה‬

‫גדולה‪ .‬אשריו שזכה לקיים מצווה זו בארץ אבותיו‪.‬‬

‫חמור על מגש‬

‫ומעתה היה לו לרופאה של תל־אביב חמור‪ ,‬״דכב צמוד״‪,‬‬ ‫וכמסופר‪ ,‬היה זה חג שלא ראו בני גדרה כמותו‪ .‬ברסקי‬
‫לרכוב עליו וכשנקרא לחולים היה עולה עליו ומגיע למקומו‬ ‫הזמין לחצרו את כל תושבי המושבה והערבים השכנים ואת‬
‫בזמן והיה נושא עמו שמשיה‪ ,‬להגן על עצמו מהשמש‪ .‬וכך‬ ‫השייח׳יים העומדים בראשם‪ ,‬וידידים ומנהיגים מכל הארץ‪.‬‬
‫נתפרסם בעיר והצייר נחום גוטמן שהיה אז נער‪ ,‬בנו של‬ ‫הוגש כיבוד על מגשים גדולים והיו שם תופינים‪ ,‬עוגות‬
‫הסופר ש‪ .‬בן־ציון‪ ,‬אף הוא מראשוני תל־אביב‪ ,‬ראה וזכר‪.‬‬ ‫ושאר מיני מאפה ואשכולות ענבים גדולים ופירות אחרים‬
‫וכשגדל‪ ,‬צייר את הדוקטור רוכב על חמור ונתפרסם הציור‬ ‫ומשקה שלא ראו כמותו בני המושבה עד אז — מיים חיים‬
‫מהבאר של המושבה‪ ,‬ובהם חתיכות קרח שהובא במיוחד‬
‫בכל הארץ‪.‬‬ ‫ממפעל הקרח הסמוך ליקב של ראשון־לציון‪ ,‬וכמובן גם יין‬
‫ומשעברו השנים וברסקי עצמו חלש ולא יכול היה יותר‬
‫לנהל את משקו בגדרה‪ ,‬מסרו לאחר והוא עבר לגור בתל־‬ ‫כדת וכדין‪ ,‬פרי היקב של ראשון‪.‬‬
‫אביב ושם נזקק לטיפולו של דוקטור חיסין שהיה מגיע אליו‬ ‫ואז התחיל הטקס החגיגי; הרך היילוד‪ ,‬עייר בן אתון‪,‬‬
‫רכוב על חמור‪ ,‬אותו חמור שקיבל ממנו שי ושהזכיר‬ ‫נישא על מגש גדול של כסף על־ידי ארבע מזקני המושבה‪,‬‬
‫והוא עטור בפרחים ובתכשיטים‪ .‬אמו האתון צעדה בהכרת‬
‫לברסקי את ימיו היפים בגדרה‪.‬‬ ‫ערך עצמה לפני בנה המכובד‪ ,‬וברסקי החגיגי והשמח‪,‬‬
‫מוביל אותה‪ .‬הנאספים יצאו בתהלוכה גדולה ברחוב‬
‫המרכזי של המושבה ועצרו בכיכר‪ .‬שם הכריז ברסקי על‬
‫דמי הפדיון ומנה ושקל מטבעות זהב‪ ,‬״נאפוליונים״‬
‫תורכיים‪ ,‬ומסרם לידי השו״ב שהיה גם כהן‪ .‬הנאספים פרצו‬

‫בתרועות גיל ובקריאות הידד ויצאו בשיר ובמחולות‪.‬‬
‫וכשנגמל העייר והיה לחמור הותקנו בפיו מתג ורסן‬
‫ובאפו שמו נזם שזור חוטי זהב כדי לקשטו ולייפותו והוא‬
‫נשלח על־ידי הדוור הערבי של המושבה‪ ,‬עבד אל עזיז‬
‫קראג׳י‪ ,‬לתל־אביב‪ ,‬שקמה זה עתה ליד יפו‪ ,‬לדוקטור חיים‬
‫חיסין‪ ,‬רופאה של השכונה החדשה שעמדה ליהפך לעיר‪,‬‬
‫ומעסקניה החשובים‪ .‬דוקטור חיסין היה מראשוני‬