Page 13 - etmol 73
P. 13
והספחת
אדיו בזמנו ומאוחר יותר
בפרדס .תיאור מותו והלווייתו הוא הביטוי לאגדה שנוצרה התחרות ביניהם ובמיוחד את יחסם השונה לנוכח אהובה.
סביב ברנר ,המגבירה את ברית־הדמים בין האדם הישראלי הסיפור כתוב מתוך עמדה של ליגלוג וריחוק ,ספק טרגדיה
למולדתו .השלמתו של תהליך זה ושיאו קורים בפואמה של
יצחק למדן ״מסדה״ ) (1927שבו מתוארת דמותו של ברנר, ספק בדיחה מרה.
המכונה ״המתפלש״ ,כמייצגת את המעמד של אחרונים־על' הסיפור השלישי ״אהבה״ )תרע״א (1911 -נכתב כבר
החומה .תיאור זה של ״הנביא״ ו״איש בשורה״ מקובל היה לאחר ״הברוגז״ הגלוי ולאחר שברנר עלה לארץ־ישראל.
גם בו מתחרים שני החברים -יוסף שמיד ,הנפח ,בן דמותו
שנים רבות. של שופמן ,ומשה אובסקורוב ,המעורפל ,בן דמותו של
ברנר -על אהבתה של אותה נערה ,אולם השוני מן הסיפור
שלוש מסקנות הקודם שהוא מלא רוך ,תפקידו להתנצל ,להסביר ולפייס.
ההסבר הוא שלא קנאה ותחרות היו בין השנים ,אלא רצון
שלושים שנה אחר״כך ,ביקש נתן שחם בספרו ״אבן על להחזיר את אהבת החבר היקרה מכל ,שהנערה הפרידה
פי הבאר״ ) (1956לשבור מיתוס זה ,להביא דברים על ביניהם .סילוק הנערה נעשה כדי לסלק את הגורם המפריד
דיוקם ולהפשיטם מן המסתורין שליוו אותם .הוא מדגיש את
הכוחות החברתיים שפעלו והשפיעו על המאורעות בימי בין שני החברים ולהחזיר את יחסיהם לקדמותם.
רצח ברנר ,הנסיון להצילו מהבית בפרדם באבדכביר השלב הרביעי הוא הסיפור ״לא לעולם״ משנת תר״פ,
שנכשל באשמת העסקנים המפלגתיים אשר דאגו לעצמם ,1920שנכתב יותר מעשר שנים אחרי המאורע .נעשה בו
ולפעילותם הציבורית ולא לעצם העניין .פרשת רצח ברנר נסיון להחזיר את מה״שקרה לממדים היום־יומיים ,לראות
מצטרפת לקוטב השלילה של ״החשבונות המפלגתיים״ בו אירוע קל״ערך וחולף האופייני לגיל הנעורים .בסיפור
זה מפריעה הנערה לאהבת האחים הרעים ,והגלגל מתהפך
המאפיינים את כל העשיה בארץ. כל הזמן :מי שגזל את נערתו של ידידו הטוב עתיד להיגזל
בדיקת תיאורי ברנר בספרות מביאה לשלוש מסקנות: בעצמו על״ידי ידידו הטוב.
א( תיאורו של ברנר משקף אמנם את יחם הכותב אליו גם אשר ברש סיפר על חבורת סופרי לבוב בארבעה
כפי שהכירו בעצמו או מפי השמועה ,אולם לא פחות מכך סיפורים לפחות ובשלושה מהם מופיעה דמותו של ברנר.
את יחס הדור אליו כפי שנקבע בשנים שבהן נכתבה או ״אחת ושלושה״ התפרסם בשנת 1913ושלושת גיבוריו -
הגבוה ,הגוץ והממוצע מתוארים בצלם של ברש ,שופמן
פורסמה היצירה. וברנר ,כשברש ושופמן מצד אחד וברנר מן הצד האחר.
ב( דמותו של ברנר בסיפורים על רקע לבוב שנכתבו במרכזו עיצוב השוני שבין שופמן וברנר והוא מבליט את
בזמנם ,היא אמנם דמות מיוחדת ,נעלה ברגישותה התנהגותו המוסרית של הממוצע לעומתם התנהגותם הבלתי
ובמוסריותה ,אולם עדיין בן*אדם ,ואילו בסיפורים שנכתבו מוסרית של הגבוה והגוץ .תיאוריו של ברנר מופיעים גם
ממרחק של זמן על אותו רקע ,הולך ונעלם יסוד ה״בשר
ודם״ ומתחזק היסוד ההירואי .בשנות העשרים והשלושים ב״משא בהרים״ ו״מן המאסר״.
בולט מיתוס ברנר בטהרתו ,ואילו בשנות החמישים ואחר*
בתר בארץ
כך נעשה נסיון להיחלץ ממנו.
ג( בתיאור ברנר מצויים אלמנטים קבועים וחוזרים שיש תיאור ברנר בארץ מופיע רק בספרים שנתפרסמו לאחר
בהם כדי לבסס את המסקנה שלפנינו סוג ספרותי בעל מותו ,ביניהם ״תמול שלשום״ של עגנון ) ,(1945בו מתואר
הכרים אופייניים וצפויים והם :היחס אל האשה ,היחס אל ברנר מנקודת מבטו של הגיבור יצחק קומר ואחרים .באופן
הילד ,היחס אל הזולת ,צחוקו של ברנר ,אדישותו אל הנוף, כללי נוטה התיאור לעבר החיוב ,אולם לא נעדר גם יסוד
צורתו החיצונית המרושלת ,הבלטת עיניו ,שיערו וזקנו, הביקורת מעיניו של יצחק קומר ,בעיקר נגד הפסימיזם של
ברנר .ב״כעיר נצורה״ של אשר ברש ,המספר על תל׳אביב
ואביזרים הקשורים לעבודתו כעורך וכעובד־בדפוס. בימי מלחמת העולם הראשונה ,נערכת ההתמודדות בין
ברנר )בדמותו של פלאם( לבין א.ד .גורדון )זרחי( ,כפי
13 שצופה בה שילוני ■,הוא ברל כצנלסון ,שאהדתו נתונה
לשניהם .לכל אחד מן השנים חסרונות משלו וכל אחד נערץ
על פי דרכו ,אולם רק לא.ד .גורדון מותר לבקר את ברנר,
שהוא רואה בו חצי עולם בלבד -אדם ,ואילו חציו השני -
הטבע ,חסר לו.
מצויים עוד שני תיאורים של ברנר מימיו האחרונים
ומותו .בספרו של נתן ביסטריצקי ״ימים ולילות״ )נוסח
תרפ״ו (1926 -הוא מתואר כסופר מוזר ,מפחיד ומושך
כאחד וכמי שמצא בסופו של דבר את השלוה שאותה חיפש
כל ימיו ,בחצרה של המשפחה היהודית החקלאית החיה
