Page 8 - etmol 73
P. 8
הלוואות ,שהיה מצוי רק בכרכים. בית־הכנסת בהר־מירון ענף מלאכה נפוץ באושה הייתה עשיית
בכרך היו גם שווקים מיוחדים למוכרי מחצלות .בשיחין התפתחה תעשיית
תוצרת חרושתית ,כגון שוק קדרין, מדובר במקום קטן ,שבו אין הרבה
שוק טבחין ,שוק זהבין ,שוק טרסיי טבחים .בעלי מקצועות נוספים כגון קרמיקה ומתכת.
)רוקמים מומחים בחוטי מתכת( .אין בשם וחייט מופיעים במקורות ,אך אין מערכת השירותים בישוב הגליל
צריך לומר שבכרך נמכרו מותרות שלא ראיה מכרעת שהם פעלו גם בעיר היתה מפליאה בהיקפה .אם כי ברור
נמכרו בעיר ובמקורותינו עדויות רבות שככל שמדובר במוצרי מותרות ,הפער
על בן הכפר שבא לכרך ונפעם ממוצרי הקטנה. בין העיירה היהודית והפוליס־הכרך
בעיר היהודית היה בית-משפט קבוע הנוכרי היה גדול יותר .אין ספק שבכל
המותרות שם. פחות או יותר .בצמוד ניתנו שירותי ישוב מתוקן היה בית״מרחץ ציבורי,
בעיירות היו שוקים שהמוכרים בהם עזר משפטיים .לבלר עסק בכתיבת שט אבל ברור שהיה הבדל בין בתי״מרחץ
היו בעיקרם היצרנים עצמם .האומן מוכר רות .כן מופיעה תופעה קבועה של עדים בערים ובתי-מרחץ בכרכים ובנות הכר
תוצרתו בשוק ,בעל בור מים מוכר מקצועיים ,מעין נוטריונים לאישור כים רוחצות היו בבתי״מרחץ יותר
מימיו בעצמו שם ,וכן בעל מלאכה. מבנות העיר .שירות נוסף שבו בולט
בשוק נמכרו כמובן מוצרים שלא הכל מסמכים ,עד זה מכונה ״שהדה״. ההבדל בין העיר והכרך הוא הנחתום.
גידלו או יצרו ,ורק לעיתים רחוקות בעיר ניתן היה לשכור פועלים לעבו סתם נחתום אופה בתנורו רק פעם ביום,
מכר אדם ענבים או זיתים או תוצרת דות כלליות ולעבודות מקצועיות מיוח ואילו בכרך שלוש פעמים ביום ויותר.
אחרת שרווחה אצל רוב תושבי המקום. דות .גם הצאן והמרעה ניתנו לרועים ברשימת השירותים בעיירות מונים
בעיר נמצאו חנויות קבועות רבות, שכירים .היו גם אנשים שהיו מקבלים המקורות :בית־מרחץ ,בית״כסא ,רופא
בהן יכלו התושבים לקנות את כל צרכי- על עצמם שמירת הפירות .בסיכומו של ואומן)מקיז״דם( ,לבלר וטבח .בישובים
הם .החנות נזכרת בעיקר בקשר למכי דבר ,פעל בעיר מערך שירותים ענף הגדולים יותר הופעלו גם אמות מים,
רת ירקות ,ביצים ,פירות מיוחדים ומיני ומסודר .עם זאת אין ספק שבדרך כלל מוסדות חינוך וצדקה .הלכה מעניינת
מאכלות שונים .החנות אינה רק מקום כיבס בן העיר את בגדיו בעצמו ,טח נשנית בתוספתא בבא־מציעא :״מי
מכירה אלא לעיתים גם מעין מסעדה. בעצמו את גגו ,אפה את לחמו בעצמו שהיה בלן לרבים או ספר לרבים או
בשם וחייט מופיעים במקורות ,אך אין ועשה את כלי-החרם בעצמו וכן שירו נחתום לרבים ואין שם אחד אלא הוא
מש כמקום מכירה ,כגון חנות של נחתו- והגיעה שעת הרגל ומבקש ללכת לבי
מין ,חנות של צבעין ,חנות של בשם תים ועבודות נוספות. תו ,יכולים לעכב על ידו עד שיעמוד
אחר תחתיו״ .מדובר בישוב קטן שבו
וחנות של נגר ונפח. מקח וממכר יש רק ספר אחד או נחתום אחד והוא
החנווני הוא האישיות הבולטת בעיר תושב כפר אחר בסביבה .הלכה אחרת
בכל הקשור לכסף מזומן והוא גם ממלא בערים התנהלה פעילות מסחרית, עוסקת בארבעה מועדים שבהם ״משחי-
אולם נראה שבתחום זה היה הבדל גדול טין את הטבח בעל כורחו״ ,אף כאן
מקומו של השולחני בעיר הקטנה. בין העיר והפוליס הגדולה ,שכן מוסדות
התגר הוא סוג מיוחד של סוחר .מצד כלכליים ממשיים היו רק בכרכים הגדו
אחד הוא מופיע כחנווני רגיל ומצד שני לים .הדוגמה הבולטת לכך ,הוא השול
הוא מופיע כבעל עסקים מפותחים מח- חני ,מעין בנקאי ,המחליף כספים ונותן
נווני .כך למשל ,הוא המומחה לעניין
שווי של טובין)נכסים הניתנים להעב
רה ממקום למקום( והוא נחשב למומחה
לענייני רכוש .לפי ההלכה ,התגר איננו
נאמן ולכן אסור למכור לו מצרך פגום,
כיוון שהוא עלול לרמות בו ,בניגוד
לחנווני .נראה שהתגר היה גר בדרך
קבע בפוליס ופעל בישובי הסביבה.
הוא הגיע לישובים ,קנה ומכר סחורה
״מתחת לשולחן״ בצורה בלתי אמינה
ולכן קוללו תגרים שאינם מוכרים בשוק
הרגיל או ברחוב אלא בסמטא צדדית.
ניתן לסכם שבעיר היה מיגוון עיסו
קים כמו בכרך ,אבל פעילותם היתה
פחותה .ההבדל בין העיר והכרך בתקו
פה זו הוא בכמות התעסוקה הלא-
חקלאית ולא בעצם המבנה .אם בציפורי
פעלה אגודת בעלי-מלאכה של טבחים
בכעין מוסד רשמי ,הרי בעיירה הגדולה
היו שנים-שלושה טבחים ובעיירה
הקטנה טבח אחד.
רמת החיים והשירותים בעיר הגלי
לית היתה מפותחת .תושביה ברובם
אמנם לא היו עשירים ,אבל חברו בה
רמת תרבות עשירה ,אירגון חברתי
יעיל וחיי כלכלה פעילים של חקלאים
זעירים שיצרו מארג חיים מפותח.
ל עיון נוסף :פר קי ג לי ל ־ -ז .ס פ ר אי
בהוצאת מדר ש ת ״ שור שי ם״
8