Page 57 - GQ-9
P. 57
שריד אנונימי מהלכות דיינים בערבית־יהודית 55
אם אומר 'אינני יודע אותו ואיני תופס ואן קאל ליס 19אחצלה וליס אדרכה לם
אותו' 21,עיקר 22העדות אינו בטל 23אלא יש יסקט אצל אלשהאדה בל יוכד עליהא
להכריע נגדה באמצעות ראיה כבדה יותר,
באלאתקל ויוכד להא באלאקל
ולטובתה – באמצעות ראיה קלה יותר.
ההסתייעות בהקדמה ובאיחור [השטר]24 ואל אסתט'האר פי אלתקדים ואלתאכיר
גם יחד היא על פי הכלל הוודאי 'יד בעל גמיעא עלי ( )5אלאצל אלמחקק יד בעל
השטר על התחתונה'25. השטר על התחתונה.
חי ראשי! ההכחשה וההזמה רחוקות ממנה ולעמרי אן אל הכחשה ואלהזמה תבעד
[=מן העדות] ,אבל ספקות אחרים חלים פיהא 20לכן גיר דלך ממא ישתבה יגרי
לגביה. עליהא
עיקר העדות אינו בטל :לכאורה ,המקרה דנן נופל בקטגוריה של 'עדות שאי אתה
יכול להזימה' ,שכן אין העדים מציינים בעדותם מקום וזמן ואין אפשרות לומר 'עמנו
הייתם' כתנאי בסיסי לתיקוף עדות המתבססת על אפשרות ההפרכה 26.המחבר חידש
כי אף שזהו תנאי בסיסי בעדות ,היא תקפה ,אלא שספקות שונים חלים בעניינה ,כפי
שכתב בהמשך דבריו.
יד בעל השטר על התחתונה :כלל פסיקה זה רווח בספרות הגאונים ,אך בספרות הקדם
גאונית הוא מופיע בצורתו זו בבבלי בלבד27.
חי ראשי וכו' :המונח 'חי ראשי' הבא לצורך הדגשה מתבקש בהקשרו כאן ,שכן אם
נקבל את ההנחה ש'בעדות שאי אתה יכול להזימה' עסקינן ,וכך אכן יש לפרש את
ההיגד 'ההכחשה וההזמה רחוקות ממנה' ,כיצד ייתכן שספקות אחרים חלים בעניין
השטר? אפשר להציע הצעות פרשניות שונות בביאור חידושו של המחבר ,ואציג שלוש
מהן28:
א .כיוון שמדאורייתא יש צורך בדרישה ובחקירה ,עדות השטר אמורה הייתה
להיבטל לגמרי .מאחר שמבואר בבבלי סנהדרין (לב ע"א) שרבנן ביטלו
דרישה וחקירה 'שלא תנעול דלת בפני לווים' ,הרי שהכשירו את העדות
בדיעבד ,ולכן הסתמך המחבר על עדות השטר לפחות לגבי טֵרפת בעל
חוב .עם זאת ,יש לפתרון זה נקודת חולשה ,כי משתמע מדברי המחבר
שמסתמכים על השטר הזה כעדות תקפה וכנגדה מוצב שטר הזיכוי.
ב .כיוון שקיום שטרות הוא מדרבנן ,אין החיסרון של אי אימות התאריך מפיל
את עיקר העדות ,ואין לנקוט לגביה את הכלל 'יד בעל השטר על התחתונה'29
במקרה של התנגשות עם עדות בשטר שתאריכו מבורר 30.זהו פתרון על פי
