Page 59 - GQ-9
P. 59
שריד אנונימי מהלכות דיינים בערבית־יהודית 57
כגון שהוציא [=ה ַמלווה] שטר חוב בניסן כאנה כרג שטר חוב פי ניסן סתם ולם ידכר
סתם ולא ציין באיזה יום בו ,ויצא [שטר] אי יום מנה וכרגת בראה מכתובה בחמשה
זיכוי כתוב בחמישה בניסן .יש לפסוק בניסן יוכד אלחכם עלי אן אלשטר פי חכם
שהשטר נחשב לשטר שנכתב באחד בניסן אל ( )15מכתוב באחד בניסן ואלבראה
ו[שטר] הזיכוי לאחריו. בעדה
אם יצא ללוי שטר על שמעון המתוארך פאן כרג ללוי שטר עלי שמע' מורך יום
ליום עשרה בניסן ובאו ראובן ולוי לגבות40 עשרה בניסן וואפי ראובן ולוי ללאסתיפא
משמעון ,והדין מחייב ש[השטר] המוקדם מן שמעון ואלחכם יוגב אן יכון אלאקדם
יותר בתאריך קודם בגבייה ,יקדם שטר לוי פי אלתאריך סאבקא פי א().ל אסתיפא
לשטר ראובן ויהיה דין שטר ראובן כדין יקדם שטר לוי עלי (שמעון) 39שטר ראובן
מה שנכתב בסוף ניסן ,כמו שאמרו 'הנהו ויגעל חכם שטר ראובן חכם מא כתב
תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף ,חד הוה פי אכר ניסן כמא קאלו הנהו תרי ()20
אם יצא ללוי וכו' :במקרה זה יש פיתוח של העיקרון שהובא במקרה הקודם ,ולא
תרחיש נוסף שאירע לאחר התרחיש הראשון ,טרם גמר הדין או טרם הוצאתו לפועל,
שהרי אין זכר לעניין השובר במקרה השני 41.אם כן ,לאחר עיצוב המקרה הראשון ,שבו
הוכרע הדין לטובת שמעון המוחזק בממון ,מחוסר ראיות מספיקות של ראובן התובע,
בנה המחבר קומה נוספת על בסיס העיקרון העולה מן הדין הקודם :לוי הוציא שטר
חוב על שמעון ,אלא ששטרו של לוי מתוארך ועל כן הוא קודם בגבייה לשטר של
ראובן ,בהתאם להלכה הפסוקה בסוגיית כתובות (צד ע"ב) ששולבה בסמוך .סוגיה זו
שולבה ברצף שמועות אסוציאטיבי מעט ,שעניינו דיני קדימויות בשטרות ,והוא הובא
על משנת 'מי שהיה נשוי ארבע נשים' ,שאף עניינה הוא קדימויות בפירעון של שטר
חוב הכתובה .ייתכן שנושא זה מקרבנו אל הקטע שיובא להלן בעניין מורדת.
מאופן ארגון החומרים אפשר ללמוד כי המחבר הקפיד על הלוגיקה הספרותית :מן
הפשוט אל המורכב -בפשוט אין צורך בראיה של ממש מעבר לסברה יסודית ,ואילו
במורכב יש צורך בהבאת ראיה מן התלמוד.
כמו שאמרו וכו' :תחילה הביא המחבר את הדין שעוצב כביכול באופן עצמאי ,ורק
לאחר מכן את הראיה מן המקור התלמודי ,שבאה כביכול כאסמכתה וכראיה לדבריו,
כמקובל בספרות המונוגרפיות של אחרוני הגאונים 42.קרוב לוודאי שאם המחבר הביא
רק את החלק הרלוונטי לעניינו ,הרי שבחר לא להביא את משפט החתימה של הסוגיה:
'מאי תקנתיה נכתבו הרשאה להדדי' (נראה שתקנה זו היא מעיקר הסוגיה ובוודאי
אינה מאוחרת למחבר הקטע) 43.גם את עניין הטירפא הנזכר בסמוך מביא המחבר כדי
