Page 61 - GQ-9

‫שריד אנונימי מהלכות דיינים בערבית־יהודית ‪59‬‬

‫אלא התכלית הגדולה ביותר בדיונו [של‬ ‫בל אכבר גרץ' פי מבאחתה ומסאילתהם‬
‫הדיין] ובחקירתם [של העדים] היא לגבי‬ ‫ען אל וגה אלדי יעלמו בה מא שהדו בה‬
‫האופן שבאמצעותו ֵידעו את אשר העידו‬
‫פלו קאל שאהד ען אנסאן מוחזקני בזה‬
‫לגביו‪53.‬‬ ‫שהוא כהן יקאל לה מן אין עלמת אנה‬
‫אם אמר עד על אדם 'מוחזקני בזה שהוא‬ ‫כהן פאן קאל ראיתיו שקרא (‪ )35‬ראשון‬
‫כהן'‪ ,‬יאמרו לו‪' :‬מניין אתה יודע שהוא‬ ‫בבית הכנסת סיל בחזקת שהוא כהן או‬
‫כהן?' אם אומר‪' :‬ראיתיו שקרא ראשון‬ ‫בחזקת שהוא גדול פאן לם יעלם לם יעמל‬
‫בבית הכנסת'‪ ,‬יי ָש ֵאל‪' :‬בחזקת שהוא כהן‬ ‫בשהאדתה ואן קאל שקרא אחריו לוי פקד‬
‫או בחזקת שהוא גדול?' אם אינו יודע‪ ,‬אין‬
‫נזקקין לעדותו; ואם אומר‪' :‬שקרא אחריו‬ ‫חצלת אלשהאדה‬

‫לוי' – התקבלה העדות‪54.‬‬

‫בסופה של הסוגיה מלמדת על כך שעורכי הסוגיה קיבלו את עמדתו להלכה‪ .‬ביסוד‬
‫הדברים עומדת אפוא פרשנות תלמודית והלכתית‪55.‬‬

‫האופן שבאמצעותו ֵידעו את אשר העידו לגביו‪ :‬כאן מנסח המחבר עיקרון הלכתי שעל‬
‫הדיין לברר אם העדים באמת יודעים את מה שהם טוענים שיודעים‪ ,‬או שמא הסיקו‬

‫מסקנות מפוקפקות ממה שראו‪ ,‬כפי שמוסבר ומודגם בהמשך‪56.‬‬
‫עיקרון הלכתי זה מודגם במקורות נוספים מסוגת 'חובות הדיינים' שאני עתיד‬
‫לפרסמם‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בקטע הגניזה ‪ ,CUL T-S Ar.48.61‬שאותו זיהיתי כשריד של 'לואזם‬
‫אלחכאם' לר' שמואל בן חפני‪ ,‬על פי התאמת הכותרת שבקטע לכותרת המקבילה‬
‫שבתוכן העניינים הכלולה בהקדמת החיבור שפרסם אסף (מעבר להתאמתו התוכנית‬

‫של הקטע)‪ 57,‬נאמר‪:‬‬

‫ואלבאב אלאחד וארבעין אלקול פי כיפיה סואל אלחאכם ללמדעא עליה‬
‫ותחרירה עליה אקואלה פנקול אנה ילזם אלחאכם תקים אלסואל עלי אלמדעא‬
‫עליה פי מא אדעאם? [=צ"ל אדעאה] כצמה עליה לכנה יג'ב אן יכון סואל<א?>‬

‫מותרא פי אלחכם‪.‬‬
‫תרגום‪ :‬והשער הארבעים ואחד המאמר על אופן חקירת השופט את הנתבע‬
‫ובדיוקו עמו את דבריו‪ ,‬ונאמר כי השופט מחויב לחקור בשאלות את הנתבע על‬
‫טענותיו של בעל דינו (=שכנגדו) אבל שומה עליו כי יהיו שאלותיו משפיעות‬

‫על המשפט‪.‬‬

‫ברצף הפרקים שם נדונה חשיבות התחקור של בעלי הדין בידי הדיין‪58.‬‬