Page 79 - GQ-9
P. 79
שריד אנונימי מהלכות דיינים בערבית־יהודית 77
את דעת המחבר ,שבהגדת עדות ובתשאול עסקינן .עם זאת ,לא נהיר לחלוטין מפני מה סבר כי 5 3
זהו המקור הרלוונטי ביותר להלכה זו ,שכן אין זו ההוראה המפורשת מן המעשה הזה בסוגיה ואף 54
הקשרה הכללי של הסוגיה לא בזה עיסוקו .ייתכן שהמחבר לא מצא מקור רלוונטי יותר להלכה זו, 5 5
ושמא היא חלק מגוף המסורות שנמסרו על פה ,וצ"ע. 5 6
מן ההקשר אכן יש לתרגם 'ידעו' (לא :יאמתו). 57
על פי כתובות כה ,ע"ב. 5 8
5 9
המחבר מביא את הלישנא בתרא בשינויי נוסח קלים .לא ברור אם יש מחלוקת בין שתי ההצעות
('איכא דאמרי') ,שהרי על פי ההצעה הראשונה הוחזק כפרן בעסק הזה ,ואילו על פי ההצעה השנייה, 60
'שאין לאדם לשום אל לבו כל המקומות שהוא משתין שם מים להיות זכור עליהן' (רש"י על אתר,
ד"ה 'כל מילתא') ,גם בעסק הזה לא הוחזק כפרן .ייתכן שהמחבר פוסק כאיכא דאמרי מפני שזו
ההצעה שהובאה בחתימת הסוגיה והמחבר סבור שיש לכך משמעות .כעין זאת פסקו גם המאירי
ואחרים ,והם מביאים להלכה רק את שיטת 'איכא דאמרי' .עמדות כעין אלה לגבי אופן גזירת ההלכה
מן הסוגיה התלמודית ראו בהרחבה אצל גרונר (לעיל ,הערה Tsvi Groner, The Legal ;)43
.Methodology of Hai Gaon, Chico, CA 1985, p. 44כעניין זה ראו להלןHUC 1185 fol. ,
.2, l. 19בעניין משפט נבל המחבר מביא רק את הנימוק המופיע שני בסוגיה ,וייתכן שזו שיטתו:
לפסוק כדעה השנייה או האחרונה.
סיני (לעיל ,הערה ,)28עמ' ,138-136הסביר שאפילו לשיטת הרמב"ם ,הסובר שאין צורך בדרישה
ובחקירה לקיום השטר' ,במקום שבו ידוע כי העדים אינם יודעים מה שכתוב בשטר ,הרי שיש
לחוקרם כבעיקר דין תורה ואין להסתמך על תקנת חכמים' (שם ,עמ' .)137ייתכן שהמחבר שותף
כאן לעמדת הרמב"ם ,ומסיבות דומות ניסח הנחיה זו.
ש' אסף' ,משיירי ספרותם של הגאונים' ,תרביץ ,טו (תש"ד) ,עמ' .35-33
נושא זה נדון בהרחבה יתרה ,גם ביחס לדברי גאונים ,בחלק השני של ספרו של יובל סיני :י'
סיני ,השופט וההליך השיפוטי במשפט העברי ,ירושלים תש"ע .בספר ניתן למצוא מקבילות רבות
לעניינים הנדונים בקטעים המתפרסמים ,והם יכולים לשפוך אור עליהם .וראו גם :י' חבה' ,אתיקה
של ניהול התדיינות במשפט העברי' ,משפטים ,כה (תשנ"ה) ,עמ' .376-333
אף כי לא מן הנמנע ,כפי שנראה להלן ,כי מקצת החיבורים הללו משתייכים לתקופה מאוחרת יותר,
ואף ייתכן כי אין מקורם על אדמת בבל .ראו :סקליר (לעיל ,סוף הערה ,)51עמ' ,123-103ובפרט
עמ' .116עוד היה מקום לבחון את הזיקה בין ההלכות הנדונות בחיבור ובין חיבורו של הרמב"ם
משנה תורה .זיקה זו יש בה כדי ללמדנו לא רק על מקורותיו של הרמב"ם אלא גם על אלה של כותב
החיבור ועל שיטת עבודתו .בנוגע לגמר הדין ראו :רמב"ם ,הלכות סנהדרין ח ,א; י ,ו; י ,ח; יא ,א;
יא ,ו .וראו גם דיונו של הרמב"ם לגבי כשרים לדון ,שם ,ב ,ב; ב ,ט; ט ,ב; יא ,יא.
סוגיה זו אינה מן הקלות בתלמוד הבבלי ולא כאן המקום לבדוק את כל הפירושים שנאמרו בה
ולהציע פירושים חדשים .מן המפורסמות הוא כי חלו תמורות מספר בעניין המורדת בתקופת
הגאונים ובתקופה שלאחריה' .הכלל בדבר הזה' שמביא המחבר כאן הוא דין משנת כתובות ה ,ז.
המחבר מבחין בין רובד זה לרובד ש'לאחר מכן' ,בחתימת הבבלי ,בעניין תפיסה .במידה שיסתייע
בידי להשלים את הקטע ,אוכל אולי לדעת מה הייתה דעת המחבר בעניינים אחרים המופיעים
בסוגיה ,כגון השאלה אם לאחר התקנה מוציאים מיד האישה כל מה שתפסה לרבות עיקר כתובה
ותוספת .ראוי לציין כי התוספת המאוחרת בבבלי 'ובהנך תליסר ירחי שתא לית לה מזוני מבעל'
אינה מופיעה כאן .על כך ועל תקנות שתי הישיבות ראו :דקדוקי סופרים השלם ,כתובות ,ב (לעיל,
הערה ,)45עמ' צ והערות .12-9יש לציין כאן מספר תשובות גאונים חשובות העוסקות בסוגיה זו.
תשובת רב יהודאי גאון :ש' אסף ,תשובות הגאונים ,ירושלים תרפ"ז ,עמ' סו; ח' טיקוצינסקי ,תקנות
