Page 224 - גנזי קדם ז

‫‪ 222‬יהודה צבי שטמפפר‬

‫הקשיים שיש בסוגיה במישור הל שוני־הסגנוני מצטרפים לסתירה שמצאו הרא שונים‬
‫בין הדרישה ש ל' תנ אי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר׳ לבין דעתו של רבא ב מסכ ת סוכה‪,‬‬
‫לעניין אתרוג הניתן במתנה‪ .‬בסוגיה בסוכ ה) מ א ע״ב( נאמר‪ :‬׳דאמר רבא‪ ,‬הא לך אתרוג זה‬
‫על מנ ת ש ת חזירהו לי‪ ,‬נטלו ויצא בו‪ ,‬החזירו ‪ -‬יצא‪ ,‬לא החזירו ‪ -‬לא יצא׳‪ .‬לפי פירו שם‬
‫לסוגיה בגיטין‪ ,‬היה אמור רבא לפסול א ת התנאי שבסוכה מ שום ש ה תנאי והמעשה הם‬
‫ב או תו א תרוג‪ 42.‬מ ס פר ת שו בו ת ני תנו ל שאלה זו‪ .‬בין הי ת ר הוצע שרב א חולק על הכלל‬
‫׳ תנ אי בדבר א חד ומע שה בדבר אחר׳;‪ 43‬שרב א מקבלו אך אין בו צורך ב סוגיי ת סוכה;‪ 44‬או‬

‫שי ש ל הע מיד א ת סוגיי ת סוכ ה באופן שה מע שה אינו סו ת ר א ת ה תנ אי‪45.‬‬
‫לפי שי ט ת ר שב״ח הכול א תי שפיר‪ 46.‬הדרי ש ה הי א חלק מדרי שו ת הצור ה של ני סו ח‬
‫התנאי‪ ,‬והיא נלמדת יחד עם שאר דרישות הצורה מתנאי בני גד ובני ראובן‪ .‬סוגיית האתרוג‬
‫אינה רלוונטית‪ ,‬משום שהיא עוסקת במישור המהותי של היכולת לקיים את התנאי ולא‬

‫במישור הצורני‪.‬‬

‫ה‪ .‬פ סי ק ת ה ה ל כ ה‬
‫רשב״ח פסק להלכה כדעת שמואל על פי הסברו של רבא‪ ,‬בהתאם לכלל הפסיקה הקובע‬
‫שסוגיית התלמוד מלמדת על פסיקה למעשה‪ :‬׳ההלכה למעשה בעניין התנאים התקפים‬
‫הללו היא אכן על פי תירוץ רבא‪ ,‬ולולא ידע רבא שההלכה באמת כר׳ מאיר בכך לא היה‬

‫מתרצה׳‪ 47.‬על פ סי ק ה זו חזר ר שב״ח ב׳ספר ה תנ אי ם׳‪:‬‬

‫‪ 42‬הנחת היסוד של הקושיה היא כפי שכתבו התוספות)למשל סוכה מא ע״ב‪ ,‬ד״ה ׳הילך׳(‪ :‬׳בשום מקום אין‬
‫מדקדק הש״ס בלשונו להקדים תנאי למעשה ותנאי כפול והן קודם ללאו אף על גב דבהכי מיידי אלא‬

‫שמקצו לשונו לפי שלא על חידוש זה בא להשמיענו׳‪.‬‬
‫‪ 43‬ואה תוספות‪ ,‬גיטין כ ע״ב‪ ,‬ד״ה ׳על מנת שתחזירי׳‪ :‬׳וובא דקאמו בפ״ק דקידושין הילך אתווג זה במתנה‬

‫ע״מ שתחזירו לי החזירו יצא כו׳ לא סבו כההוא לישנא׳‪.‬‬
‫‪ 44‬ואה תוספות‪ ,‬קידושין מט ע״ב‪ ,‬ד״ה ׳דברים שבלב׳‪ ,‬בשם ושב״ם‪ ,‬הסובו שלא צריך תנאי כפול בדיני‬

‫ממונות‪ ,‬ולכן לא הקפידו על תנאי כפול באתרוג שניתן במתנה על מנת להחזיר‪.‬‬
‫‪ 45‬ואה תוספות‪ ,‬שם עה ע״ב‪ ,‬ד״ה ׳דתנאי ומעשה בדבו אחד׳‪ :‬׳פירוש שהתנאי סו תו המעשה דאין הגט חל‬
‫אלא אחו שנתקיים התנאי ואז אין הגט בידה אבל הילך אתווג זה במתנה על מנת שתחזירהו לא הוי תנאי‬
‫ומעשה בדבו אחד דס״ל על מנת כאומר מעכשיו והמתנה חלה מיד ויצא בו מיד כשיבא לידו׳‪ .‬וראה ביאוו‬

‫הגו״א‪ ,‬אבן העזו‪ ,‬סימן לח‪ ,‬ס״ק ה‪ ,‬שכתב כי שני תירוצים אלה נקבעו להלכה כמחלוקת בין הפוסקים‪.‬‬
‫‪ 46‬כוונתי כאן שהכול אתי שפיו‪ ,‬אפילו אם נקבל את נקודת המוצא של השואלים‪ ,‬שלא חילקו בין תנאי וגיל‬

‫לתנאי מסוג ׳על מנת׳‪ .‬ואה‪ :‬ליפשיץ)לעיל‪ ,‬העוה ‪ ,(20‬עמ׳ ‪ 29‬ו ‪37-‬ו‪.‬‬
‫‪ 47‬בדרך אחות הלכו כמה ראשונים ובהם הרמב״ן בחידושיו על א תו) הו ב אליהו ופאל הישויק ]מהדיר[‪,‬‬
‫חדושי הרמב״ן לובנו משה ב״ו נחמן ז״ל למסכת גיטין‪ ,‬ירושלים תשנ״ה‪ ,‬עמ׳ שפז(; ובנו קוקש בחידושיו‬
‫על א תו) הו ב א׳ ליכטנשטיין ]מהדיר[‪ ,‬חידושי ובינו קושקש לגיטין‪ ,‬בתוך‪ :‬חידושי הויטב״א על הש״ס‪,‬‬
‫מסכת גיטין‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשנ״ב‪ ,‬עמ׳ וכ(; הויטב״א בחידושיו לקידושין נ ע״א)הוב אברהם דנין ]מהדיר[‪,‬‬