Page 6 - ETMOL_122
P. 6
התלמיית המוקדמת .בחיבור זה בולט מאז חורבן הבית הראשון ועד שלהי
רגש פטריוטי־יהודי המשקף את רחשי
ליבו של המחבר היהודי האלמוני, התקופה הפרסית הגיעו למצרים מדי
וקשר עמוק לארץ־ישראל וראיית
פעם גולים יהודים רבים ,אם מרצון,
מצרים כ״ארץ נכריה״.
המידע על קיומם של קשרים אם מאונס .למרות השתלבותם הטובה
מדיניים ולאומיים בין יהודי מצרים
לארץ־ישראל בתקופת השלטון בארץ הנילוס ,ואפילו בשירות צבאי,
התלמיי בארץ־ישראל )200-301
לפה״ס( הוא אפסי ,אף־על־פי־כן לא פסקו הקשרים בינם לבין יהודי
אפשר להציע כמה השערות סבירות
לעניין זה .העובדה ש שתי הארצות היו ארץ־ישראל גם בחלוף שנים רבות.
נתונות בימים ההם למרות אותו שלטון
יכולה ללמד ,כי קשרים כאלה יכלו אחת ההובחות המאלפות בעניין זה
להתקיים ולהימשך. גצויס היא פנייתם של יהודי יב אל הבוהן
הגדול בירושלים לסייע להם לקומם
התנגדות למתיוון את מקדשם מהריסותיו ולקיים בו את
פולחנם ,ללמדך כי זיקתם למרכז
גם ימי המלחמות הסוריות לוטים
בערפל כבד בכל הנוגע לתולדות הירושלמי היתה זיקה טבעית ,חמה
היישוב היהודי בארץ־ישראל .אף־על־
פי־כן ,דומה שניתן גם בנדון זה לדלות ומובנת מאליה .ויוושליס
מידע קלוש ,לפחות על ימי המלחמה היהודים שהגיעו מצרימה בראשית
הסורית הרביעית ) 217-220לפה״ס(, התקופה ההלניסטית ,היו ברובם
ולו גם בדרך עקיפה .בעל ספר מקבים המכריע גולים פוליטיים ושבויי
ג׳ כרך יחד את מזימת ההתנכלות של מלחמה ,ועל־כן היו בעלי תודעה
תלמי הרביעי פילופאטור לבית־ לאומית מוצקה וקשורים בעבותות
המקדש הירושלמי עם רדיפות הדת
שלו נגד יהודי מצרים .אפילו נטיל ספק רגשיים חזקים לארץ ישראל .דוגמה
בקיומו של קשר היסטורי ריאלי בין
שתי הפרשיות ,אי־אפשר להתעלם לגולים מדיניים מרצון הם חזקיה הכהן
מהעובדה החשובה כי המחבר היהודי
האלכסנדרוני של ספר מקבים ג׳ הוא ואנשיו ,שירדו מצרימה בעקבות
שהסמיך ביניהן ,והוא שראה ברדיפות
יהודי מצרים פועל יוצא מכשלונו של נצחונו של אנטיגונוס מונופתאלמוס
תלמי הרביעי פילופאטור בירושלים.
השקפת עולמו הלאומית המגובשת בקרב עזה ) 312לפה״ס( .סיבת
והמוצקה באה לידי ביטוי מאלף גם
בתפילה ,שהוא שם בפי הכוהן אלעזר העזתקעותם במצרים היתה פוליטית
לנוכח האיום שריחף על יהודי מצרים.
הוא פנה בתפילה לאלוהים כי יישא את מובהקת ,שהרי הם נמנו עם נאמני
עיניו אל עמו ,שהוגדר במפורש ״עם
נוכרי על אדמת נכר״ .התנכלותו של בית־תלמי המצריים .אחר־כך ,בשנים
תלמי הרביעי למקדש הירושלמי
וליהודי מצרים המחישה למחבר 301-302לפני הספירה ,הובלו בשבי
וליהודי מצרים את שותפות הגורל של
היהודים ,והיא שחיזקה וגיבשה אצלם אלפי יהודים למצרים על־ידי תלמי
את התודעה הלאומית. ■ ,בן'ךבי* , הראשון ,כמסופר באיגרת אריסטיאם
כידוע ,ניסה יאסון המתייוון למצוא ואצל יוספוס .לפי המסופר באיגרת,
מקלט במצרים .ראוי שנשים לב לכך, היא נשלחה במצוות פתולמי ה־2
שהוא תואר כמי ״שהיה מגרש המונים
מארץ־מולדתם״ ,ללמדך על האפשרות מהא^ ,הט הקימו לירושלים ובה בקשה לשלוח
שרבים מאותם מגורשים הגיעו לאלכסנדריה חכמים מובהקים ,בקיאים
למצרים ,וכי הם שהשפיעו על היהודים
שם שירדפוהו ,״וימררוהו כפושע צבאית בספרי הקודש העבריים ובלשון
בתורה ומתועב כאויב לארץ־מולדתו היוונית ,כדי שיתרגמו את הכתבים
ולבני עמו״ .מכל מקום ,ספר מקבים ב׳
שכתב יהודי מאלכסנדריה ,יכול לשקף ;״ ״אר-ץ הוניו״ - ליוונית בשביל הספריה באלכסנדריה.
את היהס השלילי בקרב אחיו במצרים המלך שלח את אריסטיאס לירושלים
אל המתייוונים .הוא מציגם בעקביות
כבוגדים בעמם ובארץ מולדתם .יתר־ א5ל תמיד דאו והוא תיאר בפרטות את העיר ואת
בית־המקדש 72 .החכמים שנשלחו
׳ ■-־ ב או ^ די ש ר אל מירושלים נסגרו באי ותירגמו
בהצלחה את הכתבים ליוונית.
את המובילה פטריוטיזם יהודי
-והמינהיגה
מ א ת אריה כשר אף שחותם האגדה טבוע על איגרת
אריסטיאס ,היום אי־אפשר עוד להטיל
ספק בגרעין ההיסטורי האמיתי המונח
ביסודה .לפי המסופר בו ,בין השאר,
רבים מהשבויים היהודים שהוביל
תלמי הראשון מצרימה ,נקלטו בתוך
זמן קצר בצבא ובמינהל האזרחי של
הממלכה התלמיית .אין ספק שהדבר
המתיק לא מעט את הגלולה המרה של
אסונם ,אולם הוא לא ביטל או החליש
את זיקתם הלאומית לאחיהם בארץ־
ישראל .המלומדים סבורים ,כי איגרת
אריסטיאס נכתבה לא לפני אמצע
המאה השנייה לפני הספירה .אבל אין
כמעט מי שמפקפק בכך ,שהחיבור נתן
ביטוי נאמן למדי גם לרחשי התקופה
