Page 15 - GK-10
P. 15

‫יתמואלה היירפסב ןתאסנאגפאמ םיכממס ‪13‬‬

‫בבאמיאן והוא ב ֹגזנה‪ .‬וכך הוא כותב‪' :‬ואם תאמרו כי הדבר הנכון [לעשות] הוא שאני‬
                           ‫אשב כאן והם בבאמיאן‪ ,‬אין זה מקובל עליי כלל וכלל'‪5.‬‬

‫מכתב ‪ ,PL2‬המיועד לאבו נצר בן דאניאל‪ ,‬נכתב בצד השני של מכתב ‪ .PL1‬בשל‬
‫הדמיון הרב בין מכתב זה לבין ‪ PL1‬בכתב היד‪ ,‬באוצר המילים ובתוכן‪ ,‬סביר להניח כי‬
‫שני המכתבים נכתבו באותו הזמן והמוען של ‪ PL2‬הוא יאיר בן אימיד‪ PL2 .‬הוא בעל‬
‫נימה רשמית יותר מ‪ ,PL1-‬ואבו נצר מכונה בו כמה פעמים 'האדון הנעלה' (כואצה{‪-‬י}‬
‫פא ֹצל)‪ .‬כמו כן‪ ,‬יאיר מבטא את נאמנותו ואת כניעותו לאבו נצר לאורך המכתב‪ .‬דרך‬
‫משל‪ ,‬הוא כותב כי 'על האדון‪ ,‬יחיהו אל‪ ,‬לדעת זאת – אני משרת [של האדון]‪ ,‬אני‬

                                                     ‫מציית [לכל אשר יצווה]'‪6.‬‬
‫מכתב זה דומה מבחינת תוכנו ל‪ ,PL1-‬שכן גם במכתב זה מנסה יאיר להצדיק‬
‫את מעשיו‪ .‬הוא כותב‪ ,‬לדוגמה‪' :‬אף על פי שאלוהים יודע כי אני מעדיף [לבלות] שעה‬
‫אחת בקרבתך ולראותך יותר מאשר הטובות הרבות של העולם הזה‪ ,‬הוא יודע כי זהו‬
‫הכרח‪ .‬לבני אדם יש שם ומעמד [שיש לשמור עליהם]‪ ...‬אם בימים אלה [המצב הוא]‬
‫כזה שהבאתי את הילד‪/‬ה (כודך) הזה‪/‬הזאת לכאן‪ ,‬בשום אופן לא היה מצדי דבר שהוא‬

                                                             ‫בניגוד למקובל'‪7.‬‬
‫במשפט האחרון מוזכר ילד או ילדה אך אין זה ברור מתוכן המכתב למי הכוונה‪.‬‬
‫ייתכן שהוא מתכוון לבתו של אבו נצר‪ ,‬שהיא ככל הנראה אשתו של יאיר‪ .‬גם במכתב‬
‫זה לא ברור באופן חד‪-‬משמעי אם הוא לקח את אשתו ל ֹגזנה או שהיא עדיין נמצאת‬

                                                                   ‫בבאמיאן‪.‬‬
‫בצמד המכתבים הללו נזכרים בני משפחה ומכרים נוספים‪ .‬למשל‪ ,‬כאשר יאיר‬
‫כותב ב‪ PL1-‬שהוא שמח על בואו של סימן‪-‬טוב ל ֹגזנה‪ ,‬מוזכרת האחות אשר 'משתוקקת‬
‫מאוד לראותו'‪ 8.‬אין לדעת אם מדובר באחותו של יאיר או שמא באחותו של סימן‪-‬טוב‪,‬‬
‫שהיא ככל הנראה אשתו של יאיר‪ .‬גם שתי אמהות מופיעות במכתבים אלה‪ ,‬אך ביחס‬
‫לכל אחת מהן משתמש יאיר במונח שונה‪ :‬האחת נקראת וילדה (מן המילה הערבית‬

‫'ואגר גוייד כו צואב{‪-‬י} אן באשד כו מן אינצא מי באשום ‪ /‬ואישאן בבאמיאן מרא אין היץ מואפק נמי‬      ‫	‪5‬‬
                                                                         ‫באשד' )‪.(PL1:26–27‬‬      ‫	‪6‬‬
                                                                                                 ‫‪	7‬‬
        ‫'צונאן באיד ‪ /‬דאנסת כואצה רא יח' אל כו מן בנדה‪-‬אי הסתום פרמאן בורדארום' )‪.(PL2:8–9‬‬
‫גם במקרה זה ניתן להציע אפשרות תרגום אחרת למשפט האחרון‪' :‬אילו בימים אלה [היה המצב] כזה‬            ‫	‪8‬‬
‫שהייתי מביא את הילד‪/‬ה הזה‪/‬הזאת לכאן‪ ,‬בשום אופן לא היה מצדי דבר שהוא בניגוד למקובל' (בא‬
‫אן ‪ /‬כו יי'י מי דאנד כו מן יך סאעת בנזדיך ישומא ודידאר ישומא דוסתתר דארום אז ‪ /‬בסיאר ניכויהא‬
‫אין צהאני וליכין דאנד כו צרורת הסת מרדום רא נאם וננג הסת‪ ...‬אגר צונאן אנדרין רוזגאר כו אין כודך‬

                             ‫רא אינצא ‪ /‬אורדום היץ גונה אז מן בי רסמיי בודסת; ‪.)PL2:3–5, 7–8‬‬
                                         ‫'וכואהר סכת ארזומנד הסת פדידאר{‪-‬י} יאוי' (‪.)PL1:31‬‬
   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20