Page 179 - GK-10

‫ ג ‪,‬גכ – א ‪,‬בכ 'ב םיכלמל ילע ןב תפי שוריפ ‪177‬‬

‫האירוע‪ ,‬היינו‪ ,‬השנה שבה החל‬ ‫ואלמע‪//‬ני‪ //‬פי תאכ'ירה הו אנה‬
‫הטיהור[‪.‬‬ ‫אראד אן יצ'יף אליה תנט'יף )‪(15‬‬
‫ג'מלה ארץ יהודה וארץ ישראל‬
‫והסיבה לאיחור ]עצם הכתיבה על‬ ‫אלאן ערף אנה )‪ (1‬ארסל‪ 55‬שפן בן‬
‫אודות האירוע[ נובעת מכך שרצה‬
‫להוסיף עליה )=על הכתיבה בדברי‬ ‫‪F5‬‬
‫הימים( את ]מעשה[ טיהור ארץ‬
‫יהודה וארץ ישראל בכללותן‪ 56.‬כאן‬ ‫אצליהו אלכאתב אליה‪56‬חלקיהו‬
‫הודיע ששלח את שפן בן אצליהו‬ ‫‪F56‬‬
‫הסופר אל חלקיהו הכוהן הגדול‬
‫כדי לשכנעו לבנות את הבית‪ .‬וכן‬ ‫אלאמאם אלאג'ל ליחתה עלי‬
‫הזכיר בדברי הימים ששלח עמו‬ ‫מארה אלבית וקד 'כר פי דברי‬
‫את מעשיהו שר העיר ויואח בן‬ ‫הימים אנה בעת מעה מעשיהו שר‬
‫יואחז המזכיר‪ .‬הוא השמיט את‬ ‫העיר ויואחבן יואחז המזכיר‬
‫ִאזכורם‪ 57‬כאן‪ ,‬והודיע שהם באו‬ ‫ואכ'תצר ד'כרהמא ההנא וערף )‪(5‬‬
‫אל חלקיהו והפקידו בידיו את‬ ‫אנהם ג'או אלי חלקיהו‪57‬וסלמו‬

‫‪F75‬‬

‫אליה אלמאל אלד'י ג'מעוה‬
‫אלליאניה אלבואבין מן מנשה‬

‫‪ 55‬כתב היד‪240 ,‬א‪.‬‬

‫‪ 56‬יפת מצביע כאן על אמצעי ספרותי המשמש לפי תפיסתו בעוד מקומות במקרא‪ ,‬והוא מכנה אותו‬

‫בדרך כלל במינוח הערבי 'תקדים ותאכ'יר‪ /‬מקדם ומאכ'ר'‪ .‬ובמקום זה‪' :‬מקדם פי אלפעל ומוכ'ר‬

‫פי אלתדוין'‪ .‬כלל מעין זה משמש בפרשנות הדקדוקית לקוראן )ביחס לשינוי המרכיבים במבנה‬

‫התחבירי של המשפט( וכן בפרשנות חז"ל )'אין מוקדם ומאוחר בתורה'( למתן הסבר לעירוב סדר‬

‫הזמנים בתיאור המקראי‪ .‬עם זאת‪ ,‬הבנת התופעה הזאת אצל יפת בפרט ובפרשנות הקראית בכלל‬
‫שונה מזו של פרשני הקוראן ושל חז"ל‪ ,‬הואיל והם דנים בה בהקשר המבני המכוון בידי מחבר‪-‬‬
‫עורך ואפילו בידי מספר מחברים‪-‬עורכים של הטקסט המקראי‪ .‬אלה אחראים לדידם על עיצובו‬

‫של הטקסט המקראי בכתב‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬הכלל מתייחס לכך שבעיצובו של הכתוב המקראי‬
‫)'תדוין'( מעכב המחבר‪-‬העורך )'מדון'( את תיאורו של מאורע מסוים ומציינו לאחר התרחשותו‬

‫הכרונולוגית בשל שיקולים עריכתיים ות ָמטיים הנובעים מעבודתו עם החומר שבידיו‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫המחבר‪-‬העורך של סיפורנו בחר להציג דווקא בגרסה שבספר דברי הימים‪ ,‬הנועל את המקרא‪ ,‬את‬

‫תחילתו של הטיהור‪ ,‬ולא בספר מלכים‪ ,‬כי בדברי הימים הוא הרחיב על פעילותו הכללית של‬
‫יאשיהו בהקשר זה )ראו‪ :‬דברי הימים ב' לד‪ ,‬ג–ז(‪ ,‬ואילו במלכים התמקד כנראה באירוע חשיפת‬
‫הספר‪ .‬על שימושו של יפת במינוח 'מקדם ומאכ'ר' ו'תדוין'‪ ,‬ועל גישתו למחבר‪-‬העורך המקראי‪,‬‬

‫ראו מאמריהם של בן‪-‬שמאי ופוליאק )לעיל‪ ,‬הערה ‪.(3‬‬
‫‪ 57‬אמצעי ספרותי‪-‬עריכתי נוסף שיפת מרבה להצביע עליו בפירושיו הוא ההשמטה )'אכ'תצאר'(‪,‬‬
‫המכוונת אף היא בידי המחברים‪-‬העורכים של המקרא‪ .‬על מקורותיו‪ ,‬חשיבותו ודרך יישומו של‬

‫אמצעי זה עיינו‪ :‬פוליאק ושלוסברג )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(2‬עמ' ‪ ;58–50‬ובהרחבה‪M. Polliack, ‘“The :‬‬

‫‪Unseen Joints of the Text”: On the Medieval Judaeo-Arabic Concept of Elision (ihtiSār) and Its Gap-‬‬

‫‪Filling Functions in Biblical Interpretation’, Words, Ideas, Worlds in the Hebrew Bible: The Yaira‬‬

‫‪Amit Festschrift, eds. F.H. Polak et al., Sheff ield 2012, pp. 179-205‬‬