Page 140 - ginzei qedem 8
P. 140

‫יאיר צורן‬                                                                ‫‪140‬‬

‫וייתכן כי הוא מירושלים כפי שהזכרנו‬       ‫פימכן אנה מן ירושלם עלי מא קלנא פי‬
                           ‫בראש הספר‪31.‬‬                                ‫צדר אלספר‬

‫וכן לא נאמר מתי ניבא אך מתקבל על‬         ‫‪ 25‬ולם ידכר איצ׳א פי אי זמאן תנבא פיקרב‬
‫הדעת כי ניבא בימי עמוס כפי שכבר נזכר‬

‫)תשנ״ג(‪ ,‬עמ' ‪ ,101‬והמקור שם‪ ,‬עמ' ‪ .81‬בדומה לכך אומר יפת בפתח פירושו למלאכי‪' :‬ולא ייחסו‬                        ‫‪31‬‬
‫לאב נכבד מצד הכהונה‪ ,‬המלוכה ולא מצד הנבואה ועל כן לא ייחסו לאביו'‪ .‬לכך הוא מוסיף‪ ,‬כי גם‬
‫זמנו אינו נזכר ואומר‪' :‬וייתכן כי היה בימי מלכי יוון וייתכן כי היה קרוב לימי זכריה' )ראו‪ :‬כ״י‬
‫פ‪ ,2‬דף ‪316‬א(‪ .‬לעניין הכבוד שב יפת בפתח פירושו לזכריה‪ ,‬באומרו כי זכריה בן עדו בן ברכיה‬
‫הוא 'שריף אבן שריף ושרפהם שרף אלנבוה'‪ ,‬כלומר 'נכבד בן נכבד וכבודם כבוד הנבואה' )שם‪ ,‬דף‬
‫‪240‬א(‪ .‬כן הוא מציין )שם( כי הוא מזרע הנבואה )'נסל אלנבוה'(‪ .‬בפירושו לפסוק 'ושם אחותם‬
‫הצללפוני' )דברי הימים א' ד‪ ,‬ג( אומר יפת‪' :‬וייתכן כי הייתה אחותם זו הנזכרת נכבדת ועל כן הזכיר‬
‫את שמה'‪ .‬במסגרת פירושו ל'ואלה מספר הגבורים אשר לדויד' )שם יא‪ ,‬יא( הוא מביא את הפסוק‪:‬‬
‫'וממנשה נפלו עם דויד בבאו עם פלשתים' )שם יב‪ ,‬כ(‪ ,‬וקובע את הכלל הבא‪' :‬ואלה הגיבורים‪:‬‬
‫מהם )מילולית‪ :‬ובהם( מי שנזכר שמו ושם אביו ושם עירו‪ ,‬מהם מי שנזכר שם אביו לבדו‪ ,‬מהם‬
‫מי ]שנזכר[ שם עירו לבדו ומהם מי שנזכר שם השבט אשר הוא ]בא[ ממנו‪ .‬והזכיר כל אחד על פי‬
‫מה )מילולית‪ :‬במה( שהוא ]היה[ ידוע ומפורסם בו'‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בפירושו ל׳חזון ישעיה' הוא דן‬
‫בעניין זה וקובע‪ ,‬על דרך השלילה‪ ,‬כי 'מי שאין לו ייחוס ומקומו אינו נזכר‪ ,‬אות הוא כי הוא מיושבי‬
‫ירושלים ואין לאביו כבוד באופן זה או אחר‪ ,‬כלומר ]כ[נביא‪ ,‬כמלך‪ ,‬כשר או כנשיא' )ראו‪ :‬כ״י פ‪,4‬‬
‫בלא עימוד(‪ .‬מעניין לציין‪ ,‬כי בקטע זה אין הוא מזכיר את עובדיה‪ .‬בצורה השיטתית ביותר נדונה‬
‫סוגיה זו בפירושו ל'תחלת דבר ה' בהושע' )הושע א‪ ,‬א; ראו פירוש הושע ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[2‬עמ' ‪142‬‬
‫‪ ;143-‬תרגום‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .(263-262‬שם הוא מונה את עובדיה עם חבקוק‪ ,‬חגי ומלאכי )ראו שם‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,143‬ובתרגום‪ ,‬עמ' ‪ .(262‬עוד אציין‪ ,‬כי בפירושו ל'כי כוס ביד ה'' )תהלים עה‪ ,‬ט( הוא מונה‬
‫את הנביאים והמשוררים שניבאו לגויים ואת הגויים שניבאו עליהם‪ ,‬אך אינו מזכיר לא את עובדיה‬
‫ולא את אדום‪' :‬ובנבואת ישעיה וירמיה ויחזקאל ועמוס ונחום ושירי דוד ואסף ובני קרח שהתנבאו‬
‫כולם על הגויים בבל ואשור ומואב ועמון ומצרים ופלשתים וגוג‪) '...‬ראו‪ :‬כ״י פס‪ ,4‬דף ‪27‬א(‪ ,‬אך מיד‬
‫לאחר מכן מזכיר את היין שבו השקה אלוהים את אדום וישמעאל הנזכרים בהמשך )ראו שם‪ ,‬ב(‪ .‬כל‬
‫הנביאים שייחוסם או מקומם אינו נזכר‪ ,‬ועובדיה בכללם‪ ,‬נמנים בסיום הקדמת פירושו לאיוב‪ .‬שם‬
‫הוא אומר כי איוב היה איש נכבד ולכן נזכר שם ארצו‪ ,‬ומוסיף‪' :‬וכך נאמר על כל נביא ששם אביו אינו‬
‫נזכר כעמוס‪ ,‬עובדיה‪ ,‬מיכה‪ ,‬נחום‪ ,‬חבקוק‪ ,‬חגי‪ ,‬מלאכי' )ראו‪ :‬ח' בן שמאי‪ ,‬פירושו הערבי של יפת‬
‫בן עלי לאיוב א‪ -‬ה עם תרגום עברי‪ ,‬מבוא‪ ,‬חילופי גרסאות והערות‪ ,‬עבודת מוסמך‪ ,‬האוניברסיטה‬
‫העברית בירושלים‪ ,‬תשכ״ט‪ ,‬עמ' ‪ .(86-85‬בפירושו של רס״ג ל'יזה גוים רבים' )ישעיהו נב‪ ,‬טו(‬
‫מובאת רשימה דומה‪ ,‬אף כי לא זהה‪ ,‬של עמים ונביאים שהתנבאו עליהם‪ :‬ישעיהו שניבא על בבל‪,‬‬
‫מצרים וזולתם‪ ,‬יואל ונחום שנתנבאו על נינוה‪ ,‬צפניה על פלשתים‪ ,‬זכריה על חדרך ודמשק )זכריה‬
‫ט‪ ,‬א(‪ ,‬ויחזקאל וירמיהו שניבאו כמו ישעיהו לעמים כולם‪ .‬גם כאן עובדיה ואדום אינם נזכרים‬
‫)ראו‪ :‬רס״ג‪ ,‬תפסיר ישעיה‪ ,‬מהדיר י' רצהבי‪ ,‬ירושלים תשנ״ו‪ ,‬עמ' רכב‪ ,‬ובתרגום‪ ,‬עמ' שלד(‪ .‬לעניין‬
‫זה מתייחס גם תנחום בן יוסף הירושלמי )פרשן רבני מן המאה השלוש עשרה( בפירושו אך אינו‬
‫מרחיב על כך את הדיבור )ה' שי ]מהדירה[‪ ,‬פירוש תנחום בן יוסף הירושלמי לתרי־עשר‪ ,‬ירושלים‬

                                                                                          ‫תשנ״ב‪ ,‬עמ' ‪.(100‬‬
‫הכוונה לראשית פירושו לתרי־עשר‪ ,‬קרי לפירושו להושע א‪ ,‬א )ראו‪ :‬שלוסברג ופוליאק ]לעיל‪ ,‬הערה‬

                                                                                               ‫‪ ,[2‬עמ' ‪.(143‬‬
   135   136   137   138   139   140   141   142   143   144   145