Page 102 - זכרונות חדשים לאתר

‫‪ 100‬פרק חמישי‬

‫עם פרסום המאמר הנרחב ‘מגדל המאה‘ (‪ )1886‬ב‘כנסת ישראל‘‪ .‬מאמר זה‬
‫נכתב במלאות מאה שנה למותו של משה מנדלסון כדי לעמוד על משמעותו של‬
‫המפנה התרבותי שחל ביהדות בין ימיו של מנדלסון לימיו של משה מונטיפיורי‬

‫מראשית תנועת ההשכלה לתחילתה של תנועת ‘חיבת ציון‘‪.‬‬
‫במאמר הציג יעבץ את מנדלסון כמופת למשכילים אורתודוקסים לא רק בשל‬
‫תרומתו להתפתחות ההשכלה אלא בעיקר בשל נאמנותו לתורת ישראל‪ ,‬לשפה‬
‫העברית ולעם היהודי‪ .‬ממשיכיו של מנדלסון הפנו לו עורף בכך שעודדו היטמעות‬
‫באירופה‪ .‬גישתם המתירנית לדת היא שגרמה להתבצרות כל זרם בד‘ אמותיו‬
‫ולאיבוד הסובלנות הדתית להשכלה מצד אחד‪ ,‬והסובלנות המשכילית לדת‬
‫מצד אחר‪‘ :‬רוח חכמת בן–מנחם נדחתה לפני השכלת פרידלנדר‪ ,‬ותורת רבנו‬
‫אליהו [הגאון מוילנה] חשה מפלט לה אל בתי המדרש והישיבות [‪ ]...‬תופשי‬
‫התורה נזורו אל בתי המדרש כאשר אמרנו וייראו להושיט אצבע אל המדעים‘‪6.‬‬
‫כך נעשה‪ ,‬לדבריו‪ ,‬השילוב בין התורה להשכלה יקר המציאות ושתיהן נמצאו‬
‫חסרות‪ .‬ראשית פעולתו של מונטיפיורי בארץ–ישראל הייתה בעיני יעבץ‬
‫תחילתו של תיקון היסטורי וראשיתה של תשובה לאומית–דתית‪ 7.‬ההבחנה‬
‫בין ‘השכלה אמתית‘ להשכלה ‘מזויפת‘ או ‘מדומה‘‪ ,‬העומדת ביסוד דבריו‬
‫של יעבץ‪ ,‬הייתה לתבנית מחשבה שגורה בקרב משכילי מזרח אירופה באותה‬
‫תקופה‪ .‬באמצעות תבנית זו ביקש המשכיל התורני לא רק לרסן את תופעת‬

‫יעבץ‪ ,‬מגדל המאה [‪ ,]1886‬עמ‘ ‪ ,145‬וראו עוד קודם אצל הנ"ל‪‘ ,‬לברית עם לאור גויים‘‪,‬‬ ‫ ‪6‬‬
‫המליץ‪( 97 ,‬ד‘ בטבת תרמ"ה)‪ ,‬עמ‘ ‪.1599-1593‬‬ ‫‪ 7‬‬

‫דברים דומים עולים מן הדרשה שכתב‪ ,‬שנשמרה בארכיון בית הספרים הלאומי‪‘ :‬שאלה‬
‫עתיקה ותשובותיה‘ [המחלקה לכתבי יד וארכיונים‪‘ :]N23 ,Arc 4˚1602 ,‬בדור הזה אשר‬
‫חדושי המדע וגלויי ֻמפלאות הטבע הגדולים והנוראים יודיעו את כבוד ה‘ ואת גדלו‪,‬‬
‫תאיר דעת האלהים באור בהיר אשר כמהו לא נראה עוד‪ ]...[ .‬ומה הפכפך ומה צר החזיון‬
‫כי מעולם לא היה עוד הכחש נפרץ והשנאה לכל דבר אלהים קשה כשאול‪ ,‬כאשר היא‬
‫בימים אלה‪ .‬אמנם מראה אור החשמל וזעף היתושים להחשיכו תראינה עינינו פה‘‪ .‬מחזה‬
‫קצר שכתב יעבץ ולא התפרסם ושמו ‘שמע וענוה‘ (שם) מייצג אף הוא את הקונפליקט‬
‫הפנימי בין מסורת ל ִקדמה בתקופתו‪ .‬המחזה מעמת בין בחור ושמו שמע‪ ,‬המייצג את‬
‫האמונה המשכילית בעליונות התבונה‪ ,‬ובין בחורה ושמה ענווה‪ ,‬המבקשת‪ ,‬בדומה ליעבץ‪,‬‬
‫את השילוב של דרכי התורה והישגי ההשכלה‪ .‬שמע מגלה לענווה כי אמונתו באל אינה‬
‫עומדת במבחן התבונה וכי הוא אינו מצליח להורות ללבו להאמין בעל כורחו‪ ,‬וענווה‬
‫משיבה לו‪‘ :‬גם עלי היתה יד הזמן‪ .‬אך הוא השיב את לבי אל אלהי‪ ,‬אל עמי‪ ,‬אל תורתו‬
‫העתיקה ואל חכמת חכמיו אשר עמדו לנס בקרבו‪ .‬פלאות לי דבריך! מדוע השיב את לבך‬
‫ואת לבי הסב אחורנית?‘‪ .‬הדברים מסתיימים אמנם בציטוט מן הרמב"ם‪ ,‬כשידה של ענווה‬
‫על העליונה‪ ,‬אולם הפער בין שני הטיפוסים שביקש יעבץ לגלם במחזה אלגורי זה עומד‬

‫בעינו גם בסוף העימות‪.‬‬