Page 125 - זכרונות חדשים לאתר
P. 125

‫׳שיחות מני קדם׳ ‪123‬‬

‫אור כׂשלמה אל– ֹג ַבה שמים‪ :‬שם ראה במעטה אור לבושו את–מחמדי‬
‫נפשו; אשר בקש ולא–מצא על–הארץ מתחת‪ :‬ויקרא ויאמר הפעם אדע‬

      ‫כי–חי אני כי את–הנפשות אשר אהבתי מצאתי פה ומה לי עוד‪63.‬‬

‫הסיפור נפתח בתיאור דמותו של חוני‪ .‬לצורך האקספוזיציה צירף יעבץ את‬
‫תמצית האגדה על הורדת הגשמים המופיעה בתלמוד הבבלי (תענית) לפני‬
‫סיפורנו‪ ,‬ואף הוסיף כי שמו של חוני נועד לבטא את ִחנו בעיני האל‪ .‬גם‬
‫בהמשך‪ ,‬עם הצגת הסיבוך בעלילה‪ ,‬מוצג חוני כגיבור מופתי‪ 64.‬לא נמצאה‬
‫בנוסח זה עדות לצערו של חוני‪ ,‬לצאתו לדרך בשל אותו הצער וגם לא אשמה‬
‫העלולה להתלוות לכפירה ולהוליכו‪ ,‬כפי שפירש ארי אלון‪ ,‬לדיכאון ולאבדון‪65.‬‬
‫במקום הצער שעוררו בו דברי הפסוק מספר לנו יעבץ כי חוני השתאה לשמע‬
‫שירת משוררי ההיכל‪ ,‬ובמקום היציאה לדרך הוא מספר כי חוני ‘ירד אל–ביתו‘‪.‬‬
‫גם בהמשך הכניס יעבץ שינוי קטן לכאורה השופך אור חדש על הפגישה עם‬
‫הנוטע‪ .‬חוני חובש לעצמו את האתון ורוכב לשדה אל הקוצרים‪ .‬מן הסיפור עולה‬
‫כי הטבע שמייצג הנוטע אינו זר לחוני‪ .‬חילופי הדברים עם הנוטע רוככו מעט‬
‫ובסופם מתיישב חוני תחת העץ ואוכל את פת הלחם ולצדה את הדבלה‪ ,‬ואף‬
‫שואב מים להנאתו מן הנחל‪ .‬האכילה אינה משמשת כאן אפיון דמות שלילי‪,‬‬
‫כפי שפירשו פרנקל ואלון‪ 66,‬אלא עדות לקשר הבלתי אמצעי של חוני עם‬
‫אדמת הארץ‪ ,‬שעל פי המסורת היהודית מייצגים אותה שבעת המינים‪ 67.‬הפער‬

                                                              ‫‪ 6	 3‬יעבץ‪ ,‬שיחות‪ ,‬עמ‘ ‪.77-73‬‬
‫‪ 	64‬זאת למרות הביקורת העולה מדבריו של שמעון בן–שטח בתלמוד הבבלי אחרי נס הורדת‬
‫הגשמים‪ ,‬על שחוני הטריח את אלוהים לשווא ולולא שמו היה ודאי נענש (ראו תענית כג‬

                                                                                   ‫ע"א)‪.‬‬
                                                            ‫‪ 6	 5‬אלון‪ ,‬עלמא די‪ ,‬עמ‘ קה‪-‬קט‪.‬‬
                                           ‫‪ 	66‬שם‪ ,‬עמ‘ קח; פרנקל‪ ,‬סיפור האגדה‪ ,‬עמ‘ ‪.185‬‬
‫‪ 	67‬בחלק מסיפורי האנתולוגיה חרג יעבץ מכללי המעשייה והרחיב את תיאורי המקום כדי‬
‫להדגיש את זיקתה הלאומית של האגדה לטבע בכלל ולטבע הארץ–ישראלי בפרט‪ .‬למשל‬
‫בסיפור חולדה ובור (‘חלדי וברורית‘) יוצאת ִמלכה‪ ,‬אשתו הראשונה של חלדי‪ ,‬להגנת חיי‬
‫הכפר‪ ,‬ואילו חלדי שוכח‪ ,‬לא במקרה‪ ,‬את שבועתו עם הגיעו לעיר‪ .‬בדומה‪ ,‬בסיפור ‘מיגון‬
‫לשמחה‘‪ ,‬קושרת בתו של ר‘ עקיבא את גורלה בגורלו של בחיר לבה באמצעות מנהג‬
‫הנטיעות‪‘ :‬לפנים בישראל בהולד בן לאיש ועלה אביהו אל–הר הלבנון ולקח משם ענף‬
‫עץ–ארז רך וטוב ונטע אתו בחצרו; וקרא–לו שם כשם בנו‪ :‬ובהולד לאיש בת ועלה ולקח‬
‫שוכת תרזה רכה וענגה ושתלה בחצרו; וקרא–לה שם כשם בתו‪ .‬וכאשר יגדל הבן ונשא‬
‫אשה ובאו הבחורים אשר רעו לחתן שלשת ימים לפני החתנה ולקחו מענפי הארז והתרזה‬
‫וקלעום יחד; לחפת כבוד ולסכת–צל לחתן ולכלה‘ (יעבץ‪ ,‬שיחות‪ ,‬עמ‘ ‪ .)87‬דוגמאות‬
   120   121   122   123   124   125   126   127   128   129   130