Page 129 - זכרונות חדשים לאתר
P. 129
׳שיחות מני קדם׳ 127
הנוטע משלים עם הזמן ועם היותו של הגוף בן חלוף ,אך הכרה זו ‘מלאה דאבון‘,
כדברי יעבץ .הנוטע מתנחם במחזוריות הטבע ונוטע לדורות .באמצעות הנטיעה
הוא זוכה להמשכיות מסוימת ,שכן גם אם הוא עצמו לא יאכל מּ ֵפרות החרוב
שנטע ,צאצאיו ייהנו מהם ויכירו לו תודה .הטבע מגלם אם כן גם את הזמן
החולף וגם את ההתחדשות המתמדת ,גם את המוות וגם את היצירה האנושית
כנגדו ,ובפרט כשמדובר באדמת ארץ–ישראל ,המקיימת נאמנה ,על פי הסיפור,
את חלקה בברית שבין האדם לאלוהיו ומניבה פרות .הנטיעה סימלה עבור
מנהיגו של יעבץ ,הרב אי"ה קוק ,את יתרונה המוסרי ואת ניצחונה החלקי
והיחסי של הרוח על הגוף 72.כמחנך בבית הספר של הברון בזיכרון יעקב היה
יעבץ ,כאמור ,ממחדשי ט"ו בשבט כחג טבע לאומי ,ויש הסבורים ,אף מיוזמי
מנהג הנטיעות בחג.
הזמן בהקשרו המודרני והציוני החדש של הסיפור מעורר מבוכה וצער,
אולם הוא גם מעניק למעשיו של הנוטע משמעות .אם אמנם משמש החרוב
בסיפור מטונימיה לחורבן ולגלות והפרי הוא מטונימיה לגאולה ,נמצאנו למדים
כי גאולה דורשת פעולה ולצדה סבלנות ,והדרך אליה היא מטרה בפני עצמה.
יש אם כך משמעות רבה ואולי אפילו מכריעה לאופן שיעבץ בחר בו לתאר
את מותו של חוני תחת עץ החרוב .כפי שכתבה כבר ברלוביץ ‘כאן לקח יעבץ
סצנה מזעזעת של ייאוש ,של חולשת דעת ,ושל תחנונים לקץ ,והסב אותה
למעמד אסתטי ,אופטימי ,שלא לדבר ערכי‘ 73.איני סבורה עם זאת כי יעבץ
עשה כן כדי להקל על קוראיו הצעירים והרגישים או כדי להשפיע באמצעות
הסיפור על קוראיו ‘מרוח היהדות ההרמונית והשלווה‘ שבה האמין .אם זו
הייתה תכליתו היה בוחר מראש בנוסח הירושלמי או בסיפור אחר 74.יעבץ מצא
במותו של חוני גם תשובות לשאלות שהסיפור מעלה כי רק עם בקשתו–קבלתו
‘ 72חשק נטיעת אילנות נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים ,המובלט בתקפו בעץ החרוב‘ ,כתב
הרב קוק בפתגמו לחודש שבט תרע"ד .מדרשו בהמשך ,הנסמך גם על סיפורו של חוני,
מתבסס על ההבחנה בין ‘חשק‘ ל‘חפץ‘ כהבחנה שבין צורך גופני לשאיפה רוחנית‘ :לא
במקרה מסמל עץ החרוב את ההסתפקות במועט ואת שלילת חיי המותרות שבהנאת הגוף,
כי משעת נטיעתו היתה כאן נטיעה אידיאלית .תיקון העולם השלם יבוא כשיתעלה האדם
מ"חשק" פרטי — ל"חפץ" הטבת הדורות הבאים; ממגמה אנוכית–פרטית לשאיפה כללית
מאוחדת‘ (קוק ,באר מגד ,עמ‘ נז ,נט).
7 3ברלוביץ ,שיחות ושמועות ,עמ‘ .240
74על פי נוסח התלמוד הירושלמי (תענית ג ,ט) .השינה היא נס והצלה משנות הגלות
הארוכות ,וחוני זוכה להכרה גם אחרי היעדרותו הממושכת .ראו על בסיס זה את הנוסח
המקוצר באנתולוגיה של גבריאל חיים מילר ,אוצר אגדות [ ,1901 ]1877עמ' .54
