Page 127 - זכרונות חדשים לאתר
P. 127
׳שיחות מני קדם׳ 125
מתוארת בנוסח זה בהרחבה .אחרי שסיים חוני לאכול החלו להקיפו חוטים.
‘המון החוטים הולך הלוך ורב הלוך וקרב אחד אל–אחד‘ עד שהיו לבגד.
הבגד התגבש לקיר אבן וזה בודד אותו מהעולם‘ ,ועל–חוני נפלה תרדמת
אלהים ויישן‘ .אפשר לייחס הרחבה זו לניסיונו של יעבץ לשוות לאגדה את
האווירה הדמיונית של המעשייה ,כל שכן לנוכח המוטיב הפופולרי של השינה
הפלאית ,המוכר לקוראים מן המעשייה המפורסמת על היפיפיה הנרדמת.
אולם כבמקומות אחרים בספר אין כאן רק שיקולים פואטיים .הבחירה לכרוך
את חוני בקורי עכביש ,כבמלכודת ,והתגבשותם של הקורים לבגד ולקיר אבן
המידמה למצבה ,מלמדים כי יעבץ ראה בהתפתחות זו בעלילה לא רק נס או
פלא בעל תפקיד דתי .ב‘נפילה‘ זו לשינה יש גם סימן למוות ולפרדה .השימוש
באלוזיה מסיפור הבריאה (‘ויפל ה‘ אלהים תרדמה על–האדם ,ויישן‘ ,בראשית
ב ,כא) מלמדת כי יעבץ ביקש לקשור בין חוני לאדם הראשון שעה שאלוהים
הפיל עליו תרדמה כדי להוציא מגופו צלע ולברוא ממנה את האישה .הנפילה
לשינה בשני המקרים היא אקט של מוות זמני לשם לידה מחדש ,אקט שהוא
עדות לקיומה של ההשגחה אך גם עדות לצורך בתיקון הבריאה 69.יעבץ בחר
להלביש את חוני ב‘בגד‘ שעה שנרדם וב‘מעטה אור‘ שעה שבחר למות בדומה
לכותנות העור (ולפי המדרש :אור) שאלוהים העניק לאדם ולחווה עם גירושם
מגן עדן (בראשית ג ,כא) .השינה של חוני באספקלריה זו היא מעין מדיום
שדרכו ‘מוחלף‘ עולם מוכר בעולם חדש שנברא על חורבותיו של הישן.
יעבץ השהה את השינה כשם שהתעכב על עוד תיאורי זמן בסיפור .פגישתו
של חוני עם הנוטע ,למשל ,מתרחשת רק ‘מקץ הימים‘ .גם ההירדמות והיקיצה
מן השינה הממושכת אינן עוקבות .אחרי שחוני נרדם הוסיף יעבץ הרחבה
ארוכה המגלמת את הזמן הרב שחלף בין ההירדמות ליקיצה ותיאור נרחב נוסף
הוקדש בהמשך ליקיצה עצמה .הזמן נוכח ופעיל אפוא בסיפורו של יעבץ הרבה
יותר משהוא נוכח בנוסח התלמודי ,ובניגוד לכללי המעשייה ,המתכחשים לרוב
למציאותו .נוכחותו של הזמן באה להדגיש שהעולם שחוני עתיד להתעורר אליו
הוא עולם שהזמן שולט בו ,וגורם הזמן יהיה גם קנה המידה להצלחתו של חוני
להסתגל לעולם ושוב למצוא לעצמו מקום בו.
היקיצה מתוארת אף היא בהדרגה ובפירוט כמלאכת פרימה של קורים
69מעניין להשוות את סיפורו של יעבץ לסיפור המקביל של ר‘ נחמן‘ ,מאבדת בת מלך‘.
בשניהם הגיבור ‘נופל‘ לשינה כתוצאה מחטא (ר‘ נחמן) או משיבוש (יעבץ) ,הטיפוסיים
להוויית הגלות ,ובשניהם דמותו של הגיבור נקשרת בדמותו של אדם הראשון ,בפרט
בסיפור החטא הקדום שתחילתו בבריאת האישה וסופו באכילה האסורה מפרי עץ הדעת.
