Page 58 - זכרונות חדשים לאתר
P. 58

‫‪ 56‬פרק שלישי‬

‫דפוסי התנהגות מסוימים שנגזרו מן המצוות התורניות‪ .‬דפוסים אלה עולים‬
‫בחשיבותם על המכנה המשותף‪ ,‬ההיסטורי והתרבותי‪ ,‬המשתקף מעריכת‬
‫המקרא ומקריאתו‪ 10.‬להבדיל‪ ,‬השיבה לעקרונות עריכת התלמוד בשלהי ימי‬
‫הביניים‪ ,‬כפי שבחר לעשות יעקב אבן חביב באסופה הפופולרית ‘עין יעקב‘‪,‬‬
‫מלמדת על שמרנותו של המחבר‪ .‬אבן חביב שב ומאשר‪ ,‬באמצעות דרכי‬
‫עריכתה של האסופה‪ ,‬את החשיבות המיוחסת לדיון ההלכתי בהשוואה לדיון‬
‫הפילוסופי או הספרותי שרווחו בחברה היהודית בזמנו ובכך מעגן מחדש את‬

                 ‫הניסיון היהודי בנתיבי משמעות רבניים מוכרים ומוסכמים‪11.‬‬
‫לא תמיד נאמנה האסופה לעקרון עריכה אחד‪ .‬שילוב של כמה אפשרויות‬
‫עריכה (בדומה להכנת מפתח סיפורים) מאיר היבטים שונים בטקסט ומלמד גם‬
‫על אפשרויות קריאה שונות‪ .‬האנתולוגיות העבריות של ברדיצ‘בסקי למשל‬
‫נערכו הן על פי רציונל כרונולוגי משוער הן על פי רציונל תמטי‪ .‬שילוב זה‬
‫עורר דילמות ומתחים‪ ,‬לדברי ברדיצ‘בסקי (להלן)‪ ,‬אך גם יצר אפקט ‘פוליפוני‘‬

                 ‫מיוחד‪ ,‬העולה בקנה אחד עם גישתו הפלורליסטית למקורות‪:‬‬

‫הנני אומר‪ ,‬כי המאסף שם לו את החוט התולדי וקירוב הענינים לקו‪.‬‬
‫והנה כבר שני דברים אלו יעצרו זה בעד זה ודוחים באיזו מדה זה את‬
‫זה‪ .‬ענין לפי תוכנו לחוד והזמנים לחוד! אנו ממשיכים ענין אחד ונאמר‬
‫לכלול אותו במועדים הרבה‪ ,‬והנה כבר עשינו קפיצה בתולדה; והיה‬
‫כאשר נאמר לטפל בענין השני‪ ,‬עלינו כבר לחזור ולשוב אל הזמנים‬
‫מראש‪ .‬ועוד הפעם‪ ,‬במקום דבר שלם‪ ,‬דבר שמונח בהמקורים כבר‬

                                   ‫בשלמות‪ ,‬הנה פה רק מעט מהרבה‪12.‬‬

‫‪ 	10‬אלמן‪ ,‬סדר; היינימן‪ ,‬אמנות הקומפוזיציה‪ ,‬עמ' ‪ .811‬גם שיקולי עריכה פנימיים‪,‬‬
‫הקובעים את סדר הטקסטים בדרשה או בסוגיה ואת דרכי שילובם של פסוקים‪ ,‬משלים‬
‫וכדומה בסיפור עשויים ללמד על השקפת עולמו של עורך כ'רשות מתווכת' בין המקורות‬
‫לקורא (מאיר‪ ,‬רציפות העריכה)‪ .‬מעניין להיווכח בהקשר זה כי רציונל העריכה של‬
‫אסופה חדשנית כ'אגדות היהודים' לגינצבורג הוא רציונל מקראי מסורתי‪ .‬היבט שמרני‬
‫זה בתפיסת עולמו של העורך לא נעלם מעיני החוקרים לצד החידושים שבאסופה‪ .‬ראו‬

                                                                ‫שטרן‪ ,‬הקדמה‪ ,‬עמ' ‪.xxii‬‬
‫‪ 1	 1‬להמן‪ ,‬עין יעקב‪ ,‬עמ‘ ‪ .125-117‬בהמשך מתייחסת המחברת גם לפירושיו של אבן חביב‬
‫לתלמוד ולמפתח הנושאים שצירף לאסופה‪ ,‬ובאמצעותם לחידוש גישתו לטקסט הקדום‬

                                                                       ‫ולציפיותיו ממנו‪.‬‬
‫‪ 1	 2‬ברדיצ‘בסקי‪ ,‬מאוצר האגדה [‪ ,]1913‬עמ‘ ‪ .xv‬ראו גם אצל בן–עמוס‪ ,‬הקדמה; מוזלי‪ ,‬זיכרון‬

                                               ‫ושכחה; ביאל‪ ,‬לא בשמים‪ ,‬עמ' ‪.191-188‬‬
   53   54   55   56   57   58   59   60   61   62   63