Page 62 - זכרונות חדשים לאתר
P. 62

‫‪ 60‬פרק שלישי‬

‫שתי אסופות כמעט נפרדות ושונות זו מזו באופיין‪ ,‬העשויות לשמש קהלים‬
‫מגוונים של קוראים‪ .‬תחבולה ספרותית אחרת שנקטו עורכיה המודרניים של‬
‫אגדת חז"ל היא השמטת שמותיהם של חכמים ודרשנים מהטקסט הקדום כדי‬
‫לטשטש את הקשרו ההיסטורי‪ ,‬או הדגשתם כדי להקנות לחיבורם סמכות כמו‬
‫עתיקה‪ .‬נוכחותו הגלויה או הסמויה (הישירה או העקיפה) של המתווך הספרותי‬

                               ‫הגדירה את סוג האסופה וקבעה את תפקידיה‪21.‬‬
‫פרט לגישור על מתחים הנובעים ממהותה של הסוגה יבקש עורך אסופה‬
‫עממית‪ ,‬קל וחומר מודרנית‪ ,‬לגשר על המתח שבין יחיד לרבים‪ .‬עורך נאמן‬
‫למלאכתו‪ ,‬טען ביאליק במאמרו ‘הספר העברי‘‪ ,‬נדרש לשמש ‘בא–כוחו הרוחני‘‬
‫של העם גם אם עליו להכניע לשם כך את נטיית לבו ואת טעמו האישי‪22.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬עורך המבקש לחלץ מן הנרטיב העממי המשותף קולות שונים ואף‬
‫חתרניים של יחידים כמו ברדיצ‘בסקי‪ ,‬יטביע את חותמו האישי באמצעות‬
‫בחירה בררנית מודעת של מקורות ועיצוב המסגרת הרעיונית של האסופה‪23.‬‬
‫האסופה בת הזמן היא אפוא ‘יצירתה של אומה ומלאכתו של יחיד‘‪ ,‬כפי שהגדיר‬
‫בובר את האפוס הפיני ‘ ָק ֶלוָ ָלה‘‪ 24,‬היינו חיבור משותף לציבור וליחיד הנזקקים‬

                              ‫זה לזה כדי להטביע את חותמם על ההיסטוריה‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬מקומה של אסופה נקבע גם על פי מעמדו החברתי של המחבר‪.‬‬
‫אישיותו של עורך בעל סמכות תרבותית כר‘ יהודה הנשיא‪ ,‬ולהבדיל‪ ,‬ביאליק‪,‬‬
‫עשויה להקנות לאסופה מקום מרכזי ואולי אפילו מקודש בתודעה הציבורית‬
‫ממש כשם שדמותו של עורך או יוצר שאינו מקובל על הכול עשויה לחבל‬
‫בתהליכי התקבלותה ולשבשם‪ .‬אולם אין זה מן הנמנע שיוצר יקנה את שמו‬
‫בזכות אסופה מקובלת‪ ,‬כפי שקרה ליעבץ‪ ,‬או שאסופה של יוצר קנוני לא תזכה‬

                              ‫לתהודה‪ ,‬כפי שקרה ל‘ימים נוראים‘ של עגנון‪25.‬‬

‫‪ 2	 1‬הבחנה בין יוצר או מחבר (‪ )narrative narrator‬למספר בפועל (‪ )real narrator‬מסייעת‬
‫להבנת טיבו ותפקידיו של המבע האמנותי בסיפור העם‪ .‬ראו בר–יצחק‪ ,‬נרטיב‪ .‬וראו גם‬

                                                ‫רובינשטיין‪ ,‬סיפורים תלמודיים‪ ,‬עמ' ‪.32‬‬
‫‪ 2	 2‬ביאליק‪ ,‬הספר העברי (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)2‬עמ‘ רו; וראו גם את דבריו של ביאליק לברדיצ‘בסקי‬

                                                       ‫לעיל‪ ,‬הערה ‪ 5‬ובגוף הטקסט שם‪.‬‬
‫‪ 	23‬לפי מוזלי‪ ,‬זיכרון ושכחה‪ ,‬המתח בין זיכרון לשכחה (בין טעינה לפריקה) ובין רבים ליחיד‬

                                        ‫נשמר בכל כתביו האנתולוגיים של ברדיצ‘בסקי‪.‬‬
                                                           ‫‪ 2	 4‬בובר‪ ,‬אפוס הקוסם‪ ,‬עמ‘ ‪.150‬‬

‫‪ 	25‬ראו לאור‪ ,‬חיי עגנון‪ ,‬עמ‘ ‪ .288‬דיון נרחב על חשיבותה של הקניית סמכות לקנון בעולם‬
                                                        ‫העתיק ראו אצל וייריק‪ ,‬עלייתה‪.‬‬
   57   58   59   60   61   62   63   64   65   66   67