Page 61 - זכרונות חדשים לאתר
P. 61
׳הרי–הרים של ספרים וספר אין׳ 59
עורכים של ספרי כינוס מודרניים פירשו את תפקידם במנעד שבין ייצוג
לפירוש 19.יצחק מרגליות (‘ספורי ישורן‘) הציג את תפקידו כ‘מתרגם‘; זאב
יעבץ (‘שיחות מני קדם‘) כינה את עצמו ‘סופר‘; ברדיצ‘בסקי הזדהה כ‘מאסף‘
וביאליק ורבניצקי חתמו‘ :מסדרים‘ .מספר התארים רב כמספר האסופות .כל
עורך נדרש לגשר ,ולו חלקית ,על המתחים שבתשתית כל אנתולוגיה ולהגדיר
בכך את מטרותיו ,וביחס אליהן את סוג האנתולוגיה .העורך האקטיבי,
שחותמו ניכר ברמות שונות של עיצוב הטקסט ,ידגיש את עקרונות העריכה
החדשניים באסופה ואת תרומתו כדרשן ,ואילו העורך הפסיבי ,הנסתר ,יטשטש
את עקבותיו כדי לבסס את תפקידה הייצוגי של האסופה גם אם התערבותו
בטקסט משמעותית ומקורית 20.אותו יוצר שנהג להימנע מהתערבות באסופה
אחת יכול כמובן לנהוג ביצירתיות באסופה אחרת ,כפי שעשו ברדיצ‘בסקי
וביאליק .שניהם חיברו גם אסופות מקיפות וייצוגיות כמו ‘ממקור ישראל‘
ו‘ספר האגדה‘ וגם אסופות סלקטיביות ומקוריות כמו ‘צפונות ואגדות‘ ו‘ויהי
היום‘ .הראשונות משמשות מסגרות חינוך ומחקר והאחרונות כונסו בין כתביהם
הקנוניים ונידונות כיצירות מקוריות לכל דבר.
אופני ביטוי שונים עומדים לרשותו של עורך האסופה ליצירת אמינות,
ולחלופין לגיוס תשומת לב חדשה של הקוראים .פרט לשם האסופה חופשי
העורך להחליט למשל אם לפרט בפני קוראיו את המקורות שהוא מתבסס
עליהם ואם לפרטם בגוף הטקסט או רק במפתח .ציון מקורות עשוי לשמש יסוד
להשוואה ולבסס את אמינותה של אסופה ,ואילו השמטת מראי מקום מרמזת
על חידושיו של העורך כמספר ואפילו כסופר .ביאליק ורבניצקי הקפידו לציין
בסוף כל סיפור ב‘ספר האגדה‘ את מקורותיהם כחלק מהשקיפות שביאליק ביקש
לנהוג בה בכל מפעל הכינוס .עורכים שייעדו את ספריהם לילדים ,כמו יעבץ
וישראל בנימין לבנר (‘כל אגדות ישראל‘) ,ציינו את מקורותיהם רק במפתח,
עבור קוראים מתווכים כמו מורים והורים .לוי גינצבורג הפריד גם הוא ב‘אגדות
היהודים‘ בין החלק הסיפורי–יצירתי לבין כרכי ההערות ,עד שיצר למעשה
1 9ברק ,תרבות פופולרית ,עמ‘ .20
‘ 20שלוש מידות–יסוד בעוסקים בסיפורי–עם‘ ,לדברי בן–יחזקאל ,היפים גם לענייננו,
‘המאסף מחזר עליהם ,כונסם וכורכם יחד על מעלותיהם וחסרונותיהם; הסופר בורר
הגרעין ומניח הפסולת ,ומגדל מן הגרעין פרי עץ הדר ,תאווה לעיניים; המסדר רואה את
המומים שהוטלו בספורי–העם ,בין בתוכן בין בלשון ,יודע את סגולותיהם ,מרגיש ביפים
המוסרי ,מחברם וטורח לעמוד על טיבם ,לגלות את חוקי גידולם הטבעי ,ולהחזיר עטרה
לישנה‘ .ראו בן–יחזקאל ,ויהי היום ,עמ‘ .344-343ראו גם שטרן ,האנתולוגיה בספרות,
עמ‘ .6
