Page 246 - גנזי קדם יא
P. 246

‫‪  244‬ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא‬

‫מצביע על סוג הראיות שיילקח בחשבון‪ ,‬אם הן נסיבתיות – כמו רבי אליעזר‬
‫(=השמלה)‪ ,‬או פורמליות – כמו רבי עקיבא (=עדים)‪ .‬שני החכמים הללו מייצגים‬
‫את שני קצוות ההלכה‪ ,‬זו הקדומה‪ ,‬התומכת בהוכחה הנסיבתית־ה ֵראלית‪,‬‬
‫לעומת זו המאוחרת‪ ,‬התומכת בהוכחה הפורמלית‪ 315,‬ואילו רבי ישמעאל עומד‬
‫במרכז וסובר שיש להתחשב בכל קשת הראיות האפשרית כדי להוציא את הדין‬

                                                                  ‫לאשורו‪316.‬‬
‫על פי הצעתו של שמש‪ 317,‬שיטת ישועה מתאימה לשיטת רבי ישמעאל‪,‬‬
‫אבל נראה‪ ,‬כאמור‪ ,‬שזו דווקא השיטה של רבי אליעזר ושל ההלכה הִּכתתית‪318‬‬
‫גם יחד – שיטת ההלכה הקדומה‪ 319.‬ישועה מזכיר אמנם את עדותם של עדים‪,‬‬
‫אבל הם אינם באים במקום הסדין‪ ,‬כמו בשיטת רבי עקיבא‪ ,‬אלא משמשים‬
‫מעין שושבינים (כמוזכר בתוספתא‪ ,‬כתובות א‪ ,‬ד‪ ,‬מהדורת ליברמן‪ ,‬עמ' ‪,)58–57‬‬
‫האחראים על הסדין‪ 320.‬לפי ישועה‪ ,‬מרכז הכובד של ההכרעה הוא שיקול דעתם‬
‫של הדיינים לגבי אמינות הסדין ולא שאלת כשרותם של העדים‪ ,‬כסיום דבריו של‬
‫ישועה‪' :‬ולדיינים יש דרכים רבות שבאמצעותן הם מגלים אם העניין אינו מתנהל‬

                                              ‫על פי הזהירות שנאמרה קודם'‪.‬‬

‫(ט) מה הם ה'בתולים' (פסוק יז)‪ :‬לדעת ישועה‪ ,‬כאשר האב אומר לדיינים 'ואלה‬
‫בתולי בתי' כוונתו לשמלה‪ .‬לדעת חז"ל בסוגיה זו התייחסנו לעיל‪ .‬חשוב לציין‪,‬‬

‫‪ 3	15‬על זיקתה של ההלכה הקדומה למציאות ה ֵראלית לעומת זיקתה של ההלכה המאוחרת להלכה‬
‫הפורמלית (הנומינלית) ראו‪ ,‬למשל‪ :‬ורד נעם‪ ,‬מקומראן להלכה התנאית‪ :‬היבטים בתפישת הטומאה‪,‬‬
‫ירושלים תש”ע‪ ,‬עמ’ ‪Daniel R. Schwartz, ‘Law and Truth: On Qumeran-Sadducean and ;347–344‬‬
‫‪Rabbinic Views of Law’, The Dead Sea Scrolls: Forty Years of Research, Jerusalem 1992, pp.‬‬

                                                                                                         ‫‪229–240‬‬

‫‪ 3	16‬נראה שהמניע העיקרי לשיטתו של רבי ישמעאל הוא ניסיונו להבין את חוק התורה על פי היגיון מוסרי‬
‫סביר‪ .‬בניגוד לכך עומדת השיטה הקדומה יותר‪ ,‬שהמניע שלה הוא בעיקר היצמדות לחוק התורה;‬
‫ותפיסת רבי עקיבא‪ ,‬המאוחרת יותר‪ ,‬שהמניע שלה הוא אחדות פורמלית של דיני הראיות בכלל‪ .‬וכבר‬
‫עמד על כך גילת (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)31‬עמ' ‪ ;20–19‬הנ"ל (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)134‬עמ' ‪ ,62–61‬שמגמת ההאחדה‬
‫והסטנדרטיזציה בהלכה היא מגמה מאוחרת (וראו גם‪ :‬שמש [לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,]35‬עמ' ‪ .)206‬כך גם עולה‬
‫משני ההקשרים האחרים‪ ,‬שבהם דרש רבי ישמעאל את החוק המקראי 'כמין משל' (ספרי לדברים‪ ,‬שם‪,‬‬

                                                                                  ‫ומקבילות)‪.‬‬
                                                                         ‫‪ 3	17‬ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪.35‬‬
  ‫‪ 3	18‬ראו גם העמדה המיוחסת לבייתוסים בסכוליון (א) למגילת תענית (נעם [לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,]13‬עמ' ‪.)206‬‬
‫‪ 3	19‬יעקב זוסמן‪' ,‬חקר תולדות ההלכה ומגילות מדבר יהודה‪ ,‬הרהורים תלמודיים ראשונים לאור מגילת‬
                                          ‫"מקצת מעשי התורה" '‪ ,‬תרביץ‪ ,‬נט (תש"ן)‪ ,‬עמ' ‪.37–36‬‬
                                                                  ‫‪ 	320‬ראו לעיל‪ ,‬סעיף ב‪ ,2‬פסקה ו‪.‬‬
   241   242   243   244   245   246   247   248   249   250   251