Page 245 - גנזי קדם יא
P. 245

‫'ער םש איצומ' תשרפל המודק תיארק פרשנות ‪243‬‬

     ‫חשש סביר לזיוף חייב להילקח בחשבון‪ ,‬אלא שהקובעים הם הזקנים; עם זאת‪,‬‬
                    ‫אין חובה לבדוק הרבה מעבר לבירור הבסיסי של אמינות הסדין‪.‬‬

     ‫לעומת שיטתו של רבי אליעזר ניצבת שיטת רבי ישמעאל‪ ,‬הרואה את‬
     ‫המונח 'ופרשו השמלה' כמטפורה לבחינה מדוקדקת של המקרה‪ .‬לפי שיטה זו‪,‬‬
     ‫ברור שלא ניתן להכריע בדין על סמך שמלה שלא נבדקה כראוי‪ ,‬ולכן יש לערוך‬
     ‫חקירה מקיפה ויסודית ואין די בבדיקה בסיסית‪ .‬אכן‪ ,‬רבי ישמעאל אינו חולק על‬
     ‫עצם ההסתמכות על השמלה‪ 312,‬אלא על הסתמכות שטחית ובלעדית על בדיקת‬

                                           ‫השמלה‪ ,‬ללא שקלול של מכלול הראיות‪.‬‬
     ‫השיטה השלישית היא זו של רבי עקיבא‪ ,‬שהרחיק לכת והוציא לגמרי את‬
     ‫המקרא מפשוטו‪ .‬לדבריו‪ ,‬בדיקת השמלה אינה אלא בדיקת עדי הבעל‪ .‬כלומר אין‬
     ‫אנו בודקים כלל את העדות הנסיבתית של השמלה הפיזית‪ .‬ה'שמלה' הנבדקת‬
     ‫כאן הם למעשה העדים שהביא הבעל כדי להעיד שהנערה זנתה לאחר אירוסיה‪.‬‬
     ‫נראה ששיטת רבי עקיבא מרחיבה עוד יותר את הרעיון ש'פרישת השמלה' היא‬

                     ‫מטפורה‪ 313,‬תוך שלילה מוחלטת של בדיקת השמלה כשלעצמה‪.‬‬
     ‫לאחרונה הציע שמש‪ 314,‬כי שיטתו של רבי ישמעאל עולה בקנה אחד עם‬
     ‫ההלכה הִּכתתית‪ ,‬שדרשה להעביר את סדין הבתולים לבדיקתן של נשים חכמות‪.‬‬
     ‫ואולם‪ ,‬לאור מה שהצענו לעיל‪ ,‬ייתכן ששיטה זו מתאימה דווקא לשיטת רבי‬
     ‫אליעזר (הקרוב עוד יותר מרבי ישמעאל להלכה הִּכתתית)‪ .‬אכן‪ ,‬בדומה לרבי‬
     ‫אליעזר‪ ,‬גם ההלכה הִּכתתית נצמדת למבחן השמלה‪ ,‬אלא שהיא מבהירה כי‬
     ‫ה'פריׂשה' אינה רק למראית העין השטחית כי אם בדיקה וחקירה של ממש‪ ,‬כולל‬

                                                   ‫סיוע מקצועי‪ ,‬אם יש צורך בכך‪.‬‬
     ‫לעומת זאת‪ ,‬רבי ישמעאל מציע לראות את המילים 'ופרשו השמלה' כמטפורה‬
     ‫רחבה לבדיקה ולחקירה מדוקדקת של כל האירוע המשפטי‪ .‬רבי ישמעאל אינו‬

       ‫רידר‪ ,‬עמ' ‪ ;279‬ספרי לדברים‪ ,‬קנב‪ ,‬עמ' ‪ ;205‬והשוו‪ :‬מדרש תנאים לדברים יז‪ ,‬ח‪ ,‬עמ' ‪ ;102‬ספרי זוטא‬
       ‫לדברים‪ ,‬מהדורת כהנא [לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,]121‬עמ' ‪ ;249‬ירושלמי‪ ,‬נדה ב ו‪ ,‬נ ע"א)‪ .‬ואולם בירושלמי‪,‬‬
       ‫סנהדרין יא ג‪ ,‬ל ע"א‪ ,‬מצאנו התייחסות מפורשת להבחנה בין דם נידה לדם בתולים‪ .‬הבחנה זו נכונה‬
       ‫מעיקרה גם לגבי יתר המקורות‪ ,‬שהרי דם בתולים נחשב דם טהור (ראו‪ :‬משנה‪ ,‬נדה י‪ ,‬א; תוספתא‪ ,‬נדה‬

         ‫ט‪ ,‬י‪ ,‬מהדורת ליברמן‪ ,‬עמ' ‪ 651‬ומקבילות; וראו גם‪ :‬ויקרא רבה כג‪ ,‬י‪ ,‬מהדורת מרגליות‪ ,‬עמ' תקכב)‪.‬‬
       ‫‪ 3	12‬כפי שהבין הלבני‪ ,‬ובניגוד לעמדת שמש (ראו‪ :‬שמש‪ ,‬עונשים [לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,]35‬עמ' ‪ 194–191‬ובהערה‬
       ‫‪ ;43‬הנ"ל [לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,]33‬עמ' ‪ ,)258–257‬הסבור שגם לדעת רבי ישמעאל אי אפשר לגזור עונש מוות‬

                                                                 ‫על הנערה ללא עדותם של שני עדים‪.‬‬
       ‫‪ 3	13‬אמנם לא מצאנו דרשה מפורשת הקושרת את הרעיון של פרישת הדברים כשמלה עם שיטת רבי‬

                                              ‫עקיבא אלא במקור מאוחר יחסית (בבלי‪ ,‬כתובות מו ע"א)‪.‬‬
                                                                                ‫‪ 	314‬ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪.35‬‬
   240   241   242   243   244   245   246   247   248   249   250