Page 240 - גנזי קדם יא
P. 240

‫‪  238‬ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא‬

‫ואמו" – מלמד שאינו חייב עד שיהו לו אב ואם‪ ,‬דברי רבי מאיר‪ .‬רבי יהודה אומר‪:‬‬
‫אם לא היתה אמו ראויה לאביו – אינו נעשה בן סורר ומורה' (ספרי לדברים‪,‬‬

                                                            ‫ריט‪ ,‬עמ' ‪296.)252‬‬
‫מעמדם האולטימטיבי של ההורים כתובעים ולא כעדים עולה גם מדברי רבי‬

                                            ‫יאשיה‪ ,‬תלמידו של רבי ישמעאל‪:‬‬

‫אמר ר' יאשיה‪ :‬שלשה דברים סח לי זעירא משום אנשי ירושלם‪( :‬א) בעל‬
‫שמחל על קנויו – קנויו מחול‪( ,‬ב) ובן סורר ומורה‪ ,‬שאם רצו אביו ואמו‬
‫למחול לו – מוחלין‪( ,‬ג) וזקן ממרה‪ ,‬שאם רצו בית דין למחול לו – מוחלין‬
‫לו‪ .‬וכשבאתי אצל חברי שבדרום‪ ,‬על שנים הודו לו‪ ,‬ועל זקן ממרה לא‬
‫הודו לו‪ ,‬כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל (מדרש תנאים לדברים יז‪ ,‬יג‪,‬‬

                                                            ‫עמ' ‪.)103‬‬

‫עמדת רבי יהודה רחוקה עוד יותר מפשוטו של מקרא‪ ,‬ומתקבל הרושם שעשה‬
‫שימוש בפרטים קטנטנים כדי לצמצם את תחולתו של דין בן סורר ומורה‪ ,‬כפי‬
‫שמתועד במפורש בברייתא שמביא הבבלי (סנהדרין עא ע"א)‪' :‬תניא‪ ...‬רבי יהודה‬
‫אומר‪ :‬אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה – אינו נעשה בן סורר‬
‫ומורה'‪ .‬כך אף עולה מן הסוגיה עצמה‪' :‬כמאן אזלא הא דתניא‪ :‬בן סורר ומורה‬
‫לא היה ולא עתיד להיות‪ 297,‬ולמה נכתב – דרוש וקבל שכר‪ ,‬כמאן? כרבי יהודה'‪.‬‬
‫בדוגמה קיצונית זו נעשה שימוש בהשוואה בין אביו לאמו כדי לצמצם את דינו‬

                                                          ‫של בן סורר ומורה‪.‬‬
‫חשוב לציין‪ ,‬שגם ללא הרצון לצמצם את הדין של בן סורר ומורה‪ ,‬לא היה‬
‫עולה על דעתם של חכמים לראות בהורים זוג עדים‪ ,‬כפי שמציע ישועה‪ .‬הסיבה‬
‫לכך היא ההקפדה העקרונית שבין עדים לא תהיה ִקרבת משפחה‪ 298,‬ובוודאי שלא‬

‫‪ 2	 96‬בדומה לכך אנו קוראים במדרש תנאים לדברים כא‪ ,‬יט‪ ,‬עמ' ‪" ' :130‬ותפשו בו אביו ואמו" – עד שיהא‬
‫לו אב ואם‪ ,‬דברי ר' מאיר‪ .‬ר' יהודה אומר‪ :‬אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול במראה ובקומה – אינו‬
‫נעשה בן סורר ומורה‪" .‬ותפשו בו אביו ואמו" – היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה‪ ,‬אמו רוצה ואביו אינו‬
‫רוצה – אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהן רוצין‪ .‬היה אחד מהן גדם‪ ,‬או חגר‪ ,‬או אלם‪ ,‬או חרש‪,‬‬
‫או סומה – אינו נעשה בן סורר ומורה‪ ,‬שנ'‪" :‬ותפשו בו אביו ואמו" – ולא גדמים‪" ,‬והוציאו אתו" – ולא‬

        ‫חגרים‪" ,‬ואמרו" – ולא אלמים‪" ,‬בננו זה" – ולא סומים‪" ,‬איננו שומע בקלנו" – ולא חרשים'‪.‬‬
                                  ‫‪ 	297‬ראו גם‪ :‬תוספתא‪ ,‬סנהדרין יא‪ ,‬ו‪ ,‬מהדורת צוקרמאנדל‪ ,‬עמ' ‪.431‬‬

‫‪ 2	 98‬ראו‪ ,‬למשל‪ ,‬הברייתא בירושלמי‪ ,‬סנהדרין ג ט‪ ,‬כא ע"ג; שבועות ד א‪ ,‬לה ע"ב‪ .‬ראו גם‪ :‬משנה‪ ,‬גטין ח‪ ,‬י;‬
                                                                             ‫ראש השנה א‪ ,‬ז‪.‬‬
   235   236   237   238   239   240   241   242   243   244   245