Page 235 - גנזי קדם יא
P. 235
'ער םש איצומ' תשרפל המודק תיארק פרשנות 233
תמונה אחרת מתקבלת מן המדרשים דבי רבי ישמעאל .במדרש תנאים
לדברים (כב ,יד ,עמ' )139נאמר" ' :ושם לה עלילות דברים" – התחיל מזדקף
(=מתאנה) 284לה .יכול אפלו אמר לה הקדחת את התבשיל ולא הקדיחה? ת"ל
(=תלמוד לומר)" :על[ילות] דב[רים]" "על[ילות] דברים" לגזרה שוה :מה עלילות
דברים האמור להלן טענת בתולים ,אף עלילות דברים האמ' כאן טענת בתולים'.
מן האמור ברישא' ,התחיל מזדקף לה' ,ניתן להבין שמדובר בהתנכלות ,לאו
דווקא משפטית; לעומת זאת ,הסיפא זהה לחלוטין לדברי הספרי.
נראה אפוא שהחלק השני ,הזהה לספרי ,אינו לקוח מן המכילתא לדברים,
והוא ציטוט של מדרש הגדול מתוך הספרי .הופמן זיהה אותו בטעות כהמשכו
של המדרש ('התחיל מזדקף לה') ,העומד בפני עצמו – פירוש למילים 'ושם
לה עלילות דברים' .אם כן ,רבי ישמעאל שומר על פירוש הקרוב ללשון החוק
המקראי ,שממנו עולה כי העלילה הייתה מחוץ לכותלי בית הדין.
הוכחה חותכת להבנה זו נמצאת במדרש תנאים לדברים כב ,טז (עמ' :)140
' "ואמר אבי הנ[ערה] אל הזק[נים]" – מגיד שהתובע פותח בדבריו תחלה' .לפי
המדרש ,אין הבעל נחשב תובע אלא רק האב .אין מקום לפרשנות מעין זו אלא
אם כן ברור שהבעל הוציא שם רע רק מחוץ לכותלי בית הדין .מדרש כזה יכול
להופיע רק בדבי רבי ישמעאל 285,שהרי לפי שיטת רבי עקיבא ,התולה את הוצאת
השם הרע בהבאת עדים מטעם הבעל ,אין כל מקום להציג את האב כתובע286.
(ב) חובת ההורים לנקוט אמצעי זהירות למניעת עלילה נגד בתם (פסוק יד) :ישועה
מעיר ,שהבעל היה צריך להניח שלא יצליח במזימתו ,כי הורי הנערה ידאגו מראש
למנוע מצב שבו ניתן יהיה להעליל על בתם .רק מי שמזלזל באמצעי הזהירות
2 84ראו מה שכתבנו לעיל ,בדיון על יפת ,הערה .125
2 85אמנם מצאנו אותו בספרי לדברים[" ' :ואמר אבי הנערה]" – מלמד שתובע מתחיל בדברים תחילה' (רלו,
עמ' ,)269אבל קטע זה אינו מן הספרי המקורי ומצוי רק במקצת כתבי היד (ולכן הוא נדפס במהדורת
פינקלשטין באותיות קטנות ,לאור העובדה שמקורו אחר ,כנראה מדבי רבי ישמעאל; וראו עוד דברי
פינקלשטין ,שם ,ההקדמה הראשונה ,ללא מספור).
2 86אמנם ,על פי האמור בתוספתא ,סנהדרין (א ,ב ,מהדורת צוקרמאנדל ,עמ' ' :)415חכמ' אומ' :המוציא
שם רע ,בזמן שטוענו טענת ממון – בשלשה ,טענת נפשות – בעשרים ושלשה' ,משמע שיש פיצול בין
שני משפטים :המשפט הראשון קשור לניסיון להרשיע את הנערה (דיני נפשות) ,והמשפט השני ,אם
הנערה זוכתה ,עוסק בתביעה של הנערה ומשפחתה נגד הבעל (דיני ממונות) .ואולם ,אין זה תואם את
סדר הדברים בפרשה ,ובוודאי שאי אפשר לדייק מכאן שהתובע מדבר תחילה ,שכן מניין לנו שמדובר
במשפט השני ולא בראשון? ככלל ,יש לברר אם התוספתא (כמו המשנה ,שם א ,א ,שהתוספתא קשורה
אליה) נאמרה לפי שיטת רבי עקיבא או לפי שיטת החולקים עליו.
