Page 230 - גנזי קדם יא
P. 230

‫‪  228‬ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא‬

‫שעונשים‪ 261‬נפשות אך ורק באמצעות‬      ‫(‪ )15‬תוכד באוצ'ח מא ימכן ואן כאנת‬
‫[הראיה] הברורה ביותר האפשרית‪,‬‬        ‫אלׁשהאדה תתבת בוקוע אלוטי להא‬
‫הרי שאם העדות מוכיחה שבעילתה‬         ‫בעד תזו ֹגהא קהרא פי אמסאכהא ען‬
‫הייתה לאחר שנישאה ובאונס [ו]היא‬      ‫כש[ף ד]לך ואלשהוד איצ' ًא מקב‪...‬פי‬
‫נמנעה מלגלות זאת‪ ,‬וגם העדים ‪ ...‬בכך‬  ‫תאכרהם ען תאדיה אלשהאדה ב‪...‬‬
‫שאיחרו למסור את העדות ‪ ... ...‬למדו‬   ‫‪...‬ני עלמו בוקוע אלזי ֹגה בל על[י]הם‬
‫על הנישואין‪ ,‬אלא עליהם להזכיר זאת‬    ‫דכר דלך ‪ )20( ...‬ערפו אנהא דאת זו ֹג‬
‫‪ ...‬ידעו שהיא נשואה או‪ ...‬ידעו ‪...‬‬   ‫א‪ ...‬לם יערפ‪ ... ...‬הדה ‪ ...‬דכרנא על‪...‬‬
‫זאת‪ ...‬הזכרנו על ‪ ...‬הבועל‪ 262‬אותה‬   ‫[דף ‪ 294‬ע"ב] ואטיהא וטי ًא קביח ًא פי‬
‫בעילה מגונה בעניין‪ ,‬אלא שייתכן‬       ‫אלמעני גיר אנהא קד ימכן מא ערפת‬
‫שהיא לא ידעה שהיא אסורה עליו לכן‬     ‫בכונהא מחרמה עליה פי בעד זום‬

      ‫קשה להניח שהיא חייבת מיתה‪.‬‬                                 ‫קתלהא‪.‬‬
‫אם ברור שהיא ידעה שזה‪ 264‬מגונה‪,‬‬      ‫פאן וצ'ח עלמהא בקבח דלך צעב‬
‫הרי שהשאלה בדבר הריגתה קשה‪ .‬יש‬       ‫אלסואל פי קתלהא פיקאל אנה ליס‬
‫אומרים שלא כל [דבר] מגונה מחייב‬      ‫כל קביח י ֹגב (‪ )5‬פיה קתל והדה פליסת‬
‫מיתה‪ ,‬ו[אישה] זאת אינה מנאפת‪ ,‬לא‬     ‫מנאפת לא למא יר ֹגע אלי אלקאהר‬
‫בגלל מה שנובע מהאונס אותה‪ ,‬ולא‬       ‫להא ולא למא יעוד אלי נ'פ'ס'ה'א'‪263‬‬
‫בגלל שהיא חשבה שמותר לה להיות‬        ‫תמכינהא זו ֹגהא מן נפסהא בל הי‬
‫עם בעלה‪ ,‬יתר על כן היא עם בעלה‬       ‫מע זו ֹגהא פי חכם אלזו ֹגה אלאלמנה‬
‫בדין האישה האלמנה‪ 265,‬וכדי להרוג‬     ‫וקתלהא מפתקר אלי דליל שרעי מא‬
‫אותה יש צורך בהוכחה הלכתית‬           ‫הו חאצל פיקתצר פי אלחכם עליהא‬
‫שאיננה קיימת‪ ,‬ועל כן דינה מצטמצם‬
                                                        ‫(‪ )10‬עלי אלתאדיב‬
       ‫בכך שהוא על דרך הענישה‪266.‬‬

‫‪ 2	 61‬במקור הערבי 'תוכד אלנפוס'‪ .‬על ההוראה 'להעניש‪ ,‬לחשוב מישהו לאחראי' של הפועל הערבי 'אכ"ד'‬
                                                            ‫ראו‪ :‬בלאו (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)50‬עמ' ‪.4‬‬

‫‪ 	262‬העובדה שסופו של העמוד הקודם משובש מקשה עלינו לקבוע אם עמוד זה הוא המשכו הענייני הישיר‬
                                         ‫של קודמו או שמא חסר ביניהם דף ואפילו מספר דפים‪.‬‬
                                                                     ‫‪ 2	 63‬המילה מסומנת למחיקה‪.‬‬
                                                                     ‫‪ 2	 64‬דהיינו המעשה שעשתה‪.‬‬
                                                                                   ‫‪ 	265‬כך במקור‪.‬‬

             ‫‪ 	266‬במקור הערבי 'עלי אלתאדיב'‪ ,‬וניתן לתרגמו גם 'על דרך הייסורים' או 'על דרך החינוך'‪.‬‬
   225   226   227   228   229   230   231   232   233   234   235