Page 229 - גנזי קדם יא

‫'ער םש איצומ' תשרפל המודק תיארק פרשנות ‪227‬‬

‫אפשר לשאול‪ 256‬לגבי מקרה שהיא‬ ‫ויתו ֹגה [‪ ,RNL Yevr.-Arab. I:2079‬דף‬
‫מודה שזינתה וטוענת שזה היה קודם‬ ‫‪ 294‬ע"א]‪ 255‬אלסואל פי אעתראפהא‬
‫שנישאה; [או במקרה] שהיא מודה‬ ‫באלזנא ואדעאיהא אנה כאן מן‬
‫שנבעלה לאיש אבל היא טוענת שזה‬ ‫קבל תעלקהא בר ֹגלٍ ופי אעתראפהא‬
‫היה באונס לאחר שנישאה‪ ,‬ויש עדות‬ ‫במואקעה ר ֹג ٍל ודעואהא אן דלך כאן‬
‫המוכיחה באיזה משני המקרים זה‬ ‫בקהר להא בעד תזו ֹגהא ופי שהאדה‬

‫קרה‪257.‬‬ ‫תתבת באי אל (‪ )5‬אמרין כאן‪.‬‬
‫ו ֹנאמר‪ ,‬אם קיימת עדות שהזנות‬ ‫פנקול אן תבתת‪ 258‬שהאדה בזנא חצל‬
‫אירעה לפני הנישואין הרי שאין חיוב‬ ‫מן קבל אלתזו ֹג פלא ילזם אלקתל אד‬
‫מיתה‪ ,‬לפי שהיא לא הייתה באותו זמן‬ ‫הי חיניד ליסת אשת איש ו ֹגא מן הדא‬
‫אשת איש‪ .‬דבר זה עולה מכך שפשוטו‬ ‫תכציץ ט'אהר אלנץ אד יקול מטלקא‬
‫של מקרא מתייחס לכך באופן מיוחד‬ ‫לזנות בית אביה אלצאלח למא כאן‬
‫כשהוא אומר במפורש‪' :‬לזנות בית‬ ‫מנה קבל אלתזו ֹג (‪ )10‬ובעדה ובאב דלך‬
‫אביה'‪ ,‬שהוא המתאים למה שהיה‬ ‫תר ֹגיח לאמכאן אן יקאל אנא נאכד‬
‫קודם הנישואין ואחריהם‪ .‬ועניין זה‬
‫הוא הכרעה‪ ,‬למקומות שייאמר שאנו‬ ‫אלנץ עלי ט'אהרה‪.‬‬

‫מקבלים את הכתוב כפשוטו‪259.‬‬ ‫ונקול אנמא אלקתל סקט ען מן‪ 260‬זנת‬
‫ו ֹנאמר‪ ,‬ש[עונש] המיתה בטל ממי‬ ‫פי בית אביהא ולא זו ֹג להא חין ט'הור‬
‫שזינתה בבית אביה ואין לה בעל כאשר‬ ‫אמרהא גיר אן אלאול אקרב למא תקדם‬
‫עניינה מתגלה‪ ,‬אבל הראשון קרוב יותר‬ ‫פי פצל אלמפתה ולאן אלנפוס אנמא‬
‫למה שקדם בפרשת המפתה‪ .‬ומכיוון‬

‫‪ 255‬מקביל לכ"י ‪ ,RNL Yevr.-Arab. I:2102‬דף ‪ 119‬ע"א‪ ,‬שורה ‪ 5‬ואילך‪ .‬ההשלמות על פי קטע זה‪.‬‬
‫‪ 256‬במקור הערבי 'ויתו ֹגה אלסואל'‪ .‬על ההוראה 'אפשר' של הפועל 'יתו ֹגה' ראו‪ :‬בלאו (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)50‬עמ'‬

‫‪.749‬‬
‫‪ 257‬שני המקרים שישועה מציג מעלים קושי‪ .‬במקרה הראשון‪ ,‬האישה אכן זינתה‪ ,‬אך לטענתה הדבר אירע‬
‫קודם שנישאה ועל כן אינה חייבת מיתה; במקרה השני היא מודה שנבעלה לאחר נישואיה‪ ,‬מעשה‬
‫המחייב מיתה‪ ,‬אך לטענתה הבעילה הייתה באונס‪ ,‬ועל כן אין היא חייבת מיתה‪ .‬והנה‪ ,‬בפני בית הדין‬
‫קיימת עדות המבהירה מתי (קודם הנישואין או אחריהם) וכיצד (באונס או ברצון) התרחש כל אחד‬

‫משני המקרים‪.‬‬
‫‪ 258‬נראה שצ"ל‪ :‬תתבת‪.‬‬
‫‪ 259‬נראה שהכוונה היא‪ ,‬שאין הכרח לבאר שהנערה זינתה בבית אביה דווקא‪ ,‬כפי שמתחייב לכאורה‬
‫מפשוטו של מקרא‪ .‬לפי דעה זו‪ ,‬בהחלט ייתכן שפעולת הזנות התבצעה במקום אחר‪ ,‬אם כי יש רגליים‬
‫להנחה שהדבר אירע בבית אביה‪.‬‬
‫‪ 260‬כאן מסתיים העמוד המקביל בכ"י ‪.RNL Yevr.-Arab. I:2102‬‬