Page 226 - גנזי קדם יא
P. 226

‫‪  224‬ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא‬

‫המטרה בכך היא שהם יבחנו אותו אם‬        ‫ואלגרץ' בה אן יעתברוה הל הו דם‬
‫הוא דם בתולים אם לאו‪ .‬יש אומרים‬        ‫בתולים אם גירה ואעתבארה יקאל‬
‫שבחינה זאת [נעשית] באמצעות יין‪,‬‬        ‫באלנביד אלדי אדא ֹגעל עליה אשרק‬
‫שאם נותנים אותו עליו צבעו נוצץ‪.‬‬        ‫לונה וי ֹגוז אן (‪ )15‬ילחק בה גירה פי‬
‫ייתכן שמצרפים לו משהו אחר בעניין‬
                                                               ‫הדא אלבאב‪.‬‬
                                 ‫זה‪.‬‬
‫אם הם‪ 239‬יודעים לגביו שהוא דם‬          ‫פאדא עלמוה דם בתולים תצחחו אנה‬
‫בתולים הרי שמתברר להם שהוא‪240‬‬          ‫מתעלקאً בהדה אלבנת כמא מתלה‬
‫טופל האשמות על הנערה הזאת‪ ,‬כשם‬         ‫יצח ענדהם אלצחה אל מו ֹגבה ללחכם‬
‫שבמקרה דומה לו מתאמתת להם‬              ‫במא קדמנאה ובמא ֹגרי מ ֹגראה פענד‬
‫האמת המחייבת את הדין שהזכרנו‬
                                                                       ‫הדא‬
        ‫לעיל ובמה שדומה לו‪ 241.‬ואז‪:‬‬
‫'ולקחו זקני העיר ההיא [‪ ]...‬וענשו‬      ‫יח‪ .‬ולקחו זקני העיר ההיא (‪... )20‬‬
‫אותו'‪ – ‬אומרו 'ויסרו אותו' [הוא ?]‪243‬‬  ‫וענשו אתו קו' ויסרו אתו [הו ? ]‪242‬‬
‫במלקות‪ ,‬וה‪ ...‬שילקה מלקות שלם‪.‬‬         ‫באלצ'רב ואל‪ ...‬אן יופא מלקות שלם‬

                               ‫זה ‪...‬‬                               ‫אן הדא‬
‫יתאים‪ 244‬עינוי המענה אותה על‬           ‫יט‪ ,RNL Yevr.-Arab. I:2102[ .‬דף ‪118‬‬
‫עצמה‪ ,‬על אחת כמה וכמה אם נישאה‬         ‫ע"א] יתפק קהר קאהר להא עלי נפסהא‬

                          ‫בבחירתה‪.‬‬        ‫ומן אלאחרי אן תזו ֹג באכתיארהא‪.‬‬
‫הראשונים אמרו‪' :‬אפילו היא חיגרת‬        ‫וקאל אלאולון אפילו היא חיגרת‬
‫סומה מכת שחין‪ ,‬מצא בה דבר זימה‬         ‫סומה מכת שחין (‪ )5‬מצא בה דבר‬
‫או שאינה ראויה לבוא בישראל‪ ,‬יהא‬        ‫זימה או שאינה ראויה לבוא בישראל‬
‫רשאי לקימה? תלמוד לומר‪" :‬ולא‬           ‫יהא רשאי לקימה תלמוד לומר ולא(!)‬
‫תהיה לאשה" – באשה הראויה לו "לא‬        ‫תהיה לאשה באשה הראויה לו לא יוכל‬

                ‫יוכל שלחה כל ימיו" '‪.‬‬                        ‫שלחה כל ימיו‪.‬‬

                                                                              ‫‪ 	239‬דהיינו הדיינים‪.‬‬
                                                                                ‫‪ 	240‬דהיינו הבעל‪.‬‬

‫‪ 	241‬כוונתו של ישועה אינה ברורה‪ ,‬אך המשמעות הכללית של דבריו היא‪ ,‬שאם הדיינים משתכנעים כי‬
   ‫הדם שעל השמלה הוא אכן דם בתולים‪ ,‬הרי שהם יכולים לחרוץ את דינו של הבעל ללא כל ספק‪.‬‬
                                  ‫‪ 	242‬במקור מצויה כאן מילה שאי אפשר לקרוא וההשלמה משוערת‪.‬‬
                                   ‫‪ 	243‬במקור מצויה כאן מילה בלתי קריאה וההשלמה על פי ההקשר‪.‬‬

‫‪ 2	 44‬במקור הערבי 'יתפק'‪ ,‬מונח בעל משמעויות אחדות (ראו‪ :‬בלאו [לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,]50‬עמ' ‪ .)773‬העמוד‬
                             ‫הקודם למשפט זה חסר והדבר מקשה על הבנת ההקשר ועל התרגום‪.‬‬
   221   222   223   224   225   226   227   228   229   230   231