Page 234 - גנזי קדם יא
P. 234

‫‪  232‬ןמשיילפ ףסויו ברגסולש רזעילא‬

‫הפירוש של הוצאת השם רע כתביעה משפטית כוזבת מופיע גם בהמשך‬
                                                          ‫דברי הספרי (שם)‪:‬‬

‫'ושם לה עלילות דברים' – יכול אפילו אמר לה הקדחת התבשיל והיא לא‬
‫הקדיחה? תלמוד לומר‪' :‬עלילות דברים' 'עלילות דברים' לגזירה שוה‪ :‬מה‬
‫'עלילות דברים' האמור להלן טענת בתולים‪ ,‬אף 'עלילות דברים' האמור‬
‫כאן טענת בתולים‪ .‬אי‪ ,‬מה 'עלילות דברים' האמור להלן מקום בתולים‬
‫אף 'עלילות דברים' האמור כאן מקום בתולים‪ ,‬מנין לרבות ביאה אחרת?‬

                                   ‫תלמוד לומר‪' :‬והוציא עליה שם רע'‪.‬‬

‫מן הטענה של 'הקדחת התבשיל' ניתן לכאורה להסיק‪ ,‬שלא עניין משפטי‬
‫עומד כאן על הפרק אלא השמצה בעלמא‪ .‬ואולם‪ ,‬לאור השימוש במונח 'טענת‬
‫בתולים'‪ 282,‬המופיע תמיד במקורות בהקשר משפטי‪ ,‬יש להניח שגם ִפסקה זו‬
‫תומכת ברעיון שהוצאת השם הרע היא תביעה משפטית כוזבת‪ .‬אמנם‪ ,‬קשה‬
‫להבין איזו משמעות יש להקדחת התבשיל כטענה משפטית‪ ,‬אך ייתכן שחכמים‬
‫כיוונו כאן לחובותיה של האישה כלפי בעלה‪' :‬טוחנת ואופה ומכבסת מבשלת‬
‫ומניקה את בנה מצעת לו המטה ועושה בצמר' (משנה‪ ,‬כתובות ה‪ ,‬ה)‪ .‬משמעות‬
‫משפטית של הקדחת התבשיל מצויה גם בדברי בית הלל ביחס לעילת הגירושין‬
‫(משנה‪ ,‬גיטין ט‪ ,‬י)‪ ,‬ואולי אף לכך רומז המדרש‪ ,‬מתוך הנחה שהמניע לעלילות‬

                                                ‫הדברים היה הרצון לגרשה‪283.‬‬
‫מן השימוש במונח 'טענת בתולים' עולה שיש כאן התנכלות משפטית דווקא‪,‬‬
‫ולא רק הוצאת דיבה באופן בלתי פורמלי‪ .‬הדברים חד משמעיים עוד יותר לשיטת‬
‫רבי עקיבא (ספרי לדברים‪ ,‬רלז‪ ,‬עמ' ‪ ,)270–269‬הקובע שהבעל חייב להביא עדים‬
‫לטענתו ובלעדיהם אין לה כל משמעות‪ .‬ברור אפוא‪ ,‬שלשיטת רבי עקיבא יש‬
‫להבין את המילים 'והוא שם' בלשון עבר דווקא‪' :‬כבר שם'‪ .‬כמו כן‪ ,‬מתברר‬
‫שרבי עקיבא וההולכים בעקבותיו הבינו את ה'שימה' כטענה העיקרית של הבעל‬

     ‫במשפט נגד האישה‪ ,‬דהיינו בשעה שהוא מבקש להרשיעה ולחייבה מיתה‪.‬‬

‫‪ 	282‬המונח 'טענת בתולים' מופיע תמיד בהקשר הלכתי‪ ,‬לרוב לגבי הכתובה (משנה‪ ,‬כתובות א‪ ,‬א–ה;‬
‫תוספתא‪ ,‬כתובות א‪ ,‬א–ד‪ ,‬מהדורת ליברמן‪ ,‬עמ' ‪ ;58–56‬מסכת שמחות ז‪ ,‬טז‪ ,‬מהדורת היגער‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ;145‬בבלי‪ ,‬יבמות קיא ע"ב; כתובות ג ע"ב; לו ע"ב)‪ ,‬אבל במקורות אחדים גם ביחס למוציא שם רע‬
‫(ירושלמי‪ ,‬כתובות ד ד‪ ,‬כח ע"ב–ע"ג; ספרי לדברים‪ ,‬רלה‪ ,‬עמ' ‪ ;270–269‬מדרש תנאים לדברים כב‪ ,‬יד‪,‬‬

                                                                                    ‫עמ' ‪.)39‬‬
‫‪ 	283‬השוו למסכת דרך ארץ‪ ,‬המינין‪ ,‬יב‪ ,‬מהדורת היגער‪ ,‬עמ' ‪ ,284–283‬שצוטט לעיל‪ ,‬בדיון על יפת‪,‬‬

                                                                                  ‫פסקה א‪.3‬‬
   229   230   231   232   233   234   235   236   237   238   239