Page 237 - גנזי קדם יא
P. 237
'ער םש איצומ' תשרפל המודק תיארק פרשנות 235
לכך נאמר בסוגיית הבבלי (כתובות כב ע"ב)' :תני רבי יונה "את בתי נתתי לאיש
הזה" – ולא ליבם!' .ואולם התייחסות לארוס ,בדומה לגישתו של ישועה ,נזכרת
רק בירושלמי.
ברם יש הבדל דק ביותר בין הברייתא בירושלמי לדברי ישועה .מלשונו של
ישועה אפשר להסיק ,שגם מקרה שבו הארוס בא על ארוסתו ולא מצא לה
בתולים נכלל בדין מוציא שם רע ,ואילו מלשון הברייתא שבירושלמי משמע,
שהארוסה אינה נכללת בדין מוציא שם רע .סביר להניח שברייתא זו ,שאין לה
מקבילות למעט מקבילה חלקית בברייתא ששנה רבי יונה בבבלי ,משקפת שלב
תנאי מאוחר ,שכן מגמתה של הברייתא לצמצם את תחולת הדין של מוציא
שם רע רק למצב רשמי ומוגדר של יחסים מלאים בין בעל לאישה .קשה להניח
שסייגים מעין אלה היו קיימים בזמנים קדומים ,כאשר ביהודה נהג דרך קבע
הנוהג של בעילת הארוסה בבית אביה 290.על כן מסתבר שברייתא זו מאוחרת
יחסית291.
(ד) מקום הוצאת השם הרע (פסוק יד) :ישועה אינו קובע בהחלטיות היכן מתבצעת
הוצאת השם הרע' :ייתכן שהוא אמר את האמירה הזאת שלא בבית דין ואחר
כך הגיע הדבר לכך שאמר אותה בבית דין ,וייתכן שהכתוב מודיע בכך מה שהוא
אומר בבית דין' .ההתלבטות של ישועה מוכרעת אצל חז"ל בדרכים מנוגדות ,כפי
שעולה מן המדרשים של רבי עקיבא ורבי ישמעאל ,כאמור לעיל.
(ה) חובתם של ההורים כלפי הנערה (פסוק טו) :ישועה מבאר ,שעל שני הוריה של
הנערה מוטלת החובה לטעון עבור בתם ,ובהיעדרם יכול לעשות זאת כל אחד
מקרוביה הממונים עליה והמטפלים בה ,ואפילו היא עצמה .הוא מדגיש שהחובה
מוטלת על שני ההורים' ,בין אם הם יחדיו ובין אם הם נפרדים ,על כל אחד מהם
לטעון למען ילדו'.
בעמדתם של חז"ל ביחס לחובה המשפטית של ההורים לתמוך בבתם כבר
עסקנו לעיל ,בדיון על יפת (לעיל ,סעיף ב ,2פסקה ה) ,ובכל זאת יש מספר נקודות
העולות רק אצל ישועה ,כגון השאלה :האם גם כאשר ההורים התגרשו מוטל
עליהם החיוב לעמוד לצד הבת? ישועה מכריע שגם במקרה כזה חובתם לטעון
290ראו :משנה ,יבמות ד ,י; כתובות א ,ה; השוו :תוספתא ,כתובות א ,ד ,עמ' .57וראו גם מה שכתב ליברמן
(לעיל ,הערה ,)137כתובות ,עמ' ,56שורות ,4–3בטעם מנהג זה.
2 91השוו הדרשה לגבי סוטה ,במשנה (סוטה ד ,א) ובברייתא (בבלי ,סוטה כד ע"א).
