Page 12 - etmol 70
P. 12
בתורת מתנה לבתה .עשרה רבנים ,ובראשם עוזיאל דאיינה הוא ובקניין סודר׳ /ובהטלת קנם גדול על הצד שיפר את
מסביוניטה ,נמנו וביטלו את החרם ,והחזירו את העניין ״התנאים׳ /וגם תשלום הקנס לא יפטור מקיום ההתחייבד
לקדמותו ,שהאשה תעמוד לדין עם משודכה ,ומה שיפסקו
הדיינים כן יקום .נימוק ה״ביטול״ הוא שהחרם נעשה שלא יות.
כדין ,מכיוון שהוא נשען על העדות של פירארה ,וזו נגבתה אחרי כמה שבועות הירהרה האשה חרטה וסירבה להי
שלא בפני האשה ,ו״אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין״. נשא למיועדה ,באמתלה' ,שאחרי ה״תנאים״ נודע לה ,מה
שלא ידעה קודם לכן ,שהאיש חולני .משפחת החתן נזעקה,
החתן יוצא למלחמה ומכתבי הפצרה ואיום נשלחו אל קרובי הכלה ,ונאמר,
שהרבנים עתידים להטיל עליה חרם ,אם לא תקיים את
אבל צד החתן לא ויתר ,ושליחיו יצאו לאסוף פסקי חרם שבועתה .בו בזמן שלח ״החתן״ דאנוטי משלחת פיוס אל
נוספים ,כדי לגבור על ה׳׳רוב״ של המבטלים ,ואף פנו אל מקום האשה ,את הרב הזקן משה נווירה -שקודם היה בין
רבני ״אשכנז״ .סייעה להם פעולתם הנמהרת של קרובי רבני ויניציאה ,ועתה היה תושב פירארה -עם שני מלווים,
הכלה ,שפנו לערכאות בתביעה משפטית נגד החתן ,על ובידו מתנה יקרה ,שלשלת זהב ומרגלית קבועה בה,
כתבי ההשמצה שאנשיו תלו בבתי הכנסיות בגנות האשה.
באותו זמן נתפרסם גם פסקו של יעקב קורינאלדו ,מרבני להשיב את לבה עליו.
פירארה ואחד מגוזרי החרם ,שחיבר אותו על סמך העדות השליח שוחח עם ״הכלה״ ארוכות ,ולבסוף הניח את
של פירארה .הוא העלה חשש ,שמא נתקדשה האשה המתנה בידי אמה וחזר לפירארה ,וימים מועטים אחר כך
לדאנוטי בשלשלת הזהב שמסר שליחו בידי אמה לשמה. חלה ונפטר לבית עולמו .מה שעבר בינו ובין האשה לא
בפתיחת הפסק הוא מגלה -מה שלא נאמר בעדות -שאמנם נודע על דיוקו ,וזה היה פתח לכל המחלוקת שלהבא .ואילו
שלח דאנוטי את משה נווירה לקיאנצ׳אנו בכוונה מפורשת קרובי האשה שלחו שליח מיוחד אל רבני איטליה ,את משה
לקדש את רוסה ,ואף נתן לידו הרשאה על כך בכתב .מה באסולה ,להסביר את נימוקי האשה בסירובה ולמנוע הטלת
שיש לברר הוא ,אם שלשלת הזהב היתה מיועדת לקידושין, חרם עליה .הנימוקים המוצהרים היו :א( האשה טוענת שלא
ומסירתה היתה אפוא מעשה הקידושין ,או שמא מיועדת נשבעה שום שבועה ,ומה שנכתב בכתב ההרשאה ״חרם
היתה למתנה ,ומכיוון שלא היתה נתינה אחרת ,הרי שלא חמור ושבועה דאורייתא״ ,היא לא הורתה לכתוב זאת ,אלא
הסופר כתב מדעתו ,מתוך שיגרה ,והיא חתמה בלי שידעה
היו שם קידושין. מה כתוב; ואילו השבועה הנזכרת בשטר ה״תנאים״ ,אחיה
אחרי משא־ומתן מפולפל הוא מסיק ,שיש חשש סביר הוא שכתב ,ואין הוא יכול להישבע בשמה; ב( גם אם
״קרוב לוודאי״ שהשלשלת יועדה לקידושין ,מכיוון שהא- נשבעה ,שבועתה בטלה ,מכיוון שהיתה על דעת העובדות
שה היתה פוסחת על שתי הסעיפים ,ומשום כך אץ לקדש שהיו ידועות לה בשעתה ,ואילו עתה נתגלו עובדות חדשות
אותה כדי לכבול אותה אליו ,ואין להניח שישלח אליה מתנה על מומיו ומחלותיו של משודכה שהוסתרו ממנה קודם לכן
יקרה כזאת קודם שיקדשנה ויהיה בטוח שהיא שלו .נוסף )״מומים שבסתר״( ,ולא על דעת כן נשבעה .ועתה היא
על זה הוא מסתמך על דין ״חוששין לסבלונות״ שבתלמוד מוכנה ומזומנה לעמוד עם שכנגדה לדין ,ותקיים כל מה
)קידושין נ עמוד ב׳( ,שבמקום שנוהגים שלא לשלוח
״סבלונות״)מתנות למשודכת( לפני הקידושין ,אם שלח שם שיפסקו עליה דייני ישראל.
אדם ״סבלונות״ לשדוכתו ,יש חשש שקידש אותה -או כמה מחשובי הרבנים נענו לה ,וכתבו ונתנו ביד שליחה,
ב״סבלונות״ האלה ממש)לפי רש׳׳י( ,או עוד קודם לכן)לפי שמכיוון שהיא מוכנה לעמוד לדין ,אין להטיל חרם כל זמן
שלא הוכחשו אמתלותיה בבית הדין .בתגובה לזה הושיב
רבינו חננאל( ,שאם לא כן לא היה שולח. החתן בית״דין בפירארה ,והביא את שני מלוויו של משה
נווירה בשליחותו לקיאנצ׳אנו ,והם העידו ,שבגמר שיחתו
לא בזה ולא בזה של השליח עם רוסה הביעה זו מחדש את הסכמתה לשידוך
אמנם ידוע היה אז ,שבאיטליה בדרך כלל נוהגים לשלוח ב״תקיעת כף״.
״סבלונות״ גם לפני הקידושין ,אבל הפוסק הזה סבר ,שאין עדות זו ביטלה אפוא את האמתלה של האשה ,שכן אפילו
לסמוך על הכלל ,אלא יש לבדוק מנהג המקום שבו מדובר. אמת שנודעו לה ״מומים שבסתר״ אחרי ה׳׳תנאי״ ,הרי
ומכיוון שאין אנו יודעים מה המנהג שנוהגים בקיאנצ׳אנו, חזרה ונתחייבה מחדש ב׳׳תקיעת כף״ ,שלפי דעת פוסקים
יש כאן ״ספק-קידושין״ ,ולחומרא .עוד שלושה רבנים חמורה היא משבועה .על כן הכריזו עליה כמה רבנים -
הצטרפו אליו ואסרו את האשה ,עד שתקבל גט מידי שישה לפחות -לנידוי וחרם ,עד שתיכנע ותקיים את
משודכה .בכך ,למעשה ,נמסרה האשה בידי החתן המאוכזב
לשבט או לחסד .כאן לא היה תוקף עוד לטענה ,שהעדות התחייבותה.
שוב יצא שליחה של משפחת האשה למסעיו ,מצויד
במכתב ״התנצלות״ של האשה וב׳׳הצעה״ של ר׳ משה נסים
מפוליניו ,קרובה של הכלה ,בצירוף נוסח עדות נגדית
שנגבתה בפני בית־דין בקיאנצ׳אנו ,שהכחישה מכול וכול
את עדי פי׳רארה ,וקבעה ,שרוסה לא נענתה להפצרותיו של
משה נווירה ,ועמדה בסירובה ,ושאמה אמרה במפורש בעת
קבלתה את השלשלת שבתורת פיקדון היא מקבלתה ולא
12