Page 12 - etmol 70
P. 12

‫בתורת מתנה לבתה‪ .‬עשרה רבנים‪ ,‬ובראשם עוזיאל דאיינה‬             ‫הוא ובקניין סודר׳‪ /‬ובהטלת קנם גדול על הצד שיפר את‬
‫מסביוניטה‪ ,‬נמנו וביטלו את החרם‪ ,‬והחזירו את העניין‬             ‫״התנאים׳‪ /‬וגם תשלום הקנס לא יפטור מקיום ההתחייבד‬
‫לקדמותו‪ ,‬שהאשה תעמוד לדין עם משודכה‪ ,‬ומה שיפסקו‬
‫הדיינים כן יקום‪ .‬נימוק ה״ביטול״ הוא שהחרם נעשה שלא‬                                                                      ‫יות‪.‬‬
‫כדין‪ ,‬מכיוון שהוא נשען על העדות של פירארה‪ ,‬וזו נגבתה‬          ‫אחרי כמה שבועות הירהרה האשה חרטה וסירבה להי­‬
‫שלא בפני האשה‪ ,‬ו״אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין״‪.‬‬           ‫נשא למיועדה‪ ,‬באמתלה‪' ,‬שאחרי ה״תנאים״ נודע לה‪ ,‬מה‬
                                                              ‫שלא ידעה קודם לכן‪ ,‬שהאיש חולני‪ .‬משפחת החתן נזעקה‪,‬‬
          ‫החתן יוצא למלחמה‬                                    ‫ומכתבי הפצרה ואיום נשלחו אל קרובי הכלה‪ ,‬ונאמר‪,‬‬
                                                              ‫שהרבנים עתידים להטיל עליה חרם‪ ,‬אם לא תקיים את‬
‫אבל צד החתן לא ויתר‪ ,‬ושליחיו יצאו לאסוף פסקי חרם‬              ‫שבועתה‪ .‬בו בזמן שלח ״החתן״ דאנוטי משלחת פיוס אל‬
‫נוספים‪ ,‬כדי לגבור על ה׳׳רוב״ של המבטלים‪ ,‬ואף פנו אל‬           ‫מקום האשה‪ ,‬את הרב הזקן משה נווירה ‪ -‬שקודם היה בין‬
‫רבני ״אשכנז״‪ .‬סייעה להם פעולתם הנמהרת של קרובי‬                ‫רבני ויניציאה‪ ,‬ועתה היה תושב פירארה ‪ -‬עם שני מלווים‪,‬‬
‫הכלה‪ ,‬שפנו לערכאות בתביעה משפטית נגד החתן‪ ,‬על‬                 ‫ובידו מתנה יקרה‪ ,‬שלשלת זהב ומרגלית קבועה בה‪,‬‬
‫כתבי ההשמצה שאנשיו תלו בבתי הכנסיות בגנות האשה‪.‬‬
‫באותו זמן נתפרסם גם פסקו של יעקב קורינאלדו‪ ,‬מרבני‬                                                    ‫להשיב את לבה עליו‪.‬‬
‫פירארה ואחד מגוזרי החרם‪ ,‬שחיבר אותו על סמך העדות‬              ‫השליח שוחח עם ״הכלה״ ארוכות‪ ,‬ולבסוף הניח את‬
‫של פירארה‪ .‬הוא העלה חשש‪ ,‬שמא נתקדשה האשה‬                      ‫המתנה בידי אמה וחזר לפירארה‪ ,‬וימים מועטים אחר כך‬
‫לדאנוטי בשלשלת הזהב שמסר שליחו בידי אמה לשמה‪.‬‬                 ‫חלה ונפטר לבית עולמו‪ .‬מה שעבר בינו ובין האשה לא‬
‫בפתיחת הפסק הוא מגלה ‪ -‬מה שלא נאמר בעדות ‪ -‬שאמנם‬              ‫נודע על דיוקו‪ ,‬וזה היה פתח לכל המחלוקת שלהבא‪ .‬ואילו‬
‫שלח דאנוטי את משה נווירה לקיאנצ׳אנו בכוונה מפורשת‬             ‫קרובי האשה שלחו שליח מיוחד אל רבני איטליה‪ ,‬את משה‬
‫לקדש את רוסה‪ ,‬ואף נתן לידו הרשאה על כך בכתב‪ .‬מה‬               ‫באסולה‪ ,‬להסביר את נימוקי האשה בסירובה ולמנוע הטלת‬
‫שיש לברר הוא‪ ,‬אם שלשלת הזהב היתה מיועדת לקידושין‪,‬‬             ‫חרם עליה‪ .‬הנימוקים המוצהרים היו‪ :‬א( האשה טוענת שלא‬
‫ומסירתה היתה אפוא מעשה הקידושין‪ ,‬או שמא מיועדת‬                ‫נשבעה שום שבועה‪ ,‬ומה שנכתב בכתב ההרשאה ״חרם‬
‫היתה למתנה‪ ,‬ומכיוון שלא היתה נתינה אחרת‪ ,‬הרי שלא‬              ‫חמור ושבועה דאורייתא״‪ ,‬היא לא הורתה לכתוב זאת‪ ,‬אלא‬
                                                              ‫הסופר כתב מדעתו‪ ,‬מתוך שיגרה‪ ,‬והיא חתמה בלי שידעה‬
                                             ‫היו שם קידושין‪.‬‬  ‫מה כתוב; ואילו השבועה הנזכרת בשטר ה״תנאים״‪ ,‬אחיה‬
‫אחרי משא־ומתן מפולפל הוא מסיק‪ ,‬שיש חשש סביר‬                   ‫הוא שכתב‪ ,‬ואין הוא יכול להישבע בשמה; ב( גם אם‬
‫״קרוב לוודאי״ שהשלשלת יועדה לקידושין‪ ,‬מכיוון שהא‪-‬‬             ‫נשבעה‪ ,‬שבועתה בטלה‪ ,‬מכיוון שהיתה על דעת העובדות‬
‫שה היתה פוסחת על שתי הסעיפים‪ ,‬ומשום כך אץ לקדש‬                ‫שהיו ידועות לה בשעתה‪ ,‬ואילו עתה נתגלו עובדות חדשות‬
‫אותה כדי לכבול אותה אליו‪ ,‬ואין להניח שישלח אליה מתנה‬          ‫על מומיו ומחלותיו של משודכה שהוסתרו ממנה קודם לכן‬
‫יקרה כזאת קודם שיקדשנה ויהיה בטוח שהיא שלו‪ .‬נוסף‬              ‫)״מומים שבסתר״(‪ ,‬ולא על דעת כן נשבעה‪ .‬ועתה היא‬
‫על זה הוא מסתמך על דין ״חוששין לסבלונות״ שבתלמוד‬              ‫מוכנה ומזומנה לעמוד עם שכנגדה לדין‪ ,‬ותקיים כל מה‬
‫)קידושין נ עמוד ב׳(‪ ,‬שבמקום שנוהגים שלא לשלוח‬
‫״סבלונות״)מתנות למשודכת( לפני הקידושין‪ ,‬אם שלח שם‬                                              ‫שיפסקו עליה דייני ישראל‪.‬‬
‫אדם ״סבלונות״ לשדוכתו‪ ,‬יש חשש שקידש אותה ‪ -‬או‬                 ‫כמה מחשובי הרבנים נענו לה‪ ,‬וכתבו ונתנו ביד שליחה‪,‬‬
‫ב״סבלונות״ האלה ממש)לפי רש׳׳י(‪ ,‬או עוד קודם לכן)לפי‬           ‫שמכיוון שהיא מוכנה לעמוד לדין‪ ,‬אין להטיל חרם כל זמן‬
                                                              ‫שלא הוכחשו אמתלותיה בבית הדין‪ .‬בתגובה לזה הושיב‬
                 ‫רבינו חננאל(‪ ,‬שאם לא כן לא היה שולח‪.‬‬         ‫החתן בית״דין בפירארה‪ ,‬והביא את שני מלוויו של משה‬
                                                              ‫נווירה בשליחותו לקיאנצ׳אנו‪ ,‬והם העידו‪ ,‬שבגמר שיחתו‬
               ‫לא בזה ולא בזה‬                                 ‫של השליח עם רוסה הביעה זו מחדש את הסכמתה לשידוך‬

‫אמנם ידוע היה אז‪ ,‬שבאיטליה בדרך כלל נוהגים לשלוח‬                                                             ‫ב״תקיעת כף״‪.‬‬
‫״סבלונות״ גם לפני הקידושין‪ ,‬אבל הפוסק הזה סבר‪ ,‬שאין‬           ‫עדות זו ביטלה אפוא את האמתלה של האשה‪ ,‬שכן אפילו‬
‫לסמוך על הכלל‪ ,‬אלא יש לבדוק מנהג המקום שבו מדובר‪.‬‬             ‫אמת שנודעו לה ״מומים שבסתר״ אחרי ה׳׳תנאי״‪ ,‬הרי‬
‫ומכיוון שאין אנו יודעים מה המנהג שנוהגים בקיאנצ׳אנו‪,‬‬          ‫חזרה ונתחייבה מחדש ב׳׳תקיעת כף״‪ ,‬שלפי דעת פוסקים‬
‫יש כאן ״ספק‪-‬קידושין״‪ ,‬ולחומרא‪ .‬עוד שלושה רבנים‬                ‫חמורה היא משבועה‪ .‬על כן הכריזו עליה כמה רבנים ‪-‬‬
‫הצטרפו אליו ואסרו את האשה‪ ,‬עד שתקבל גט מידי‬                   ‫שישה לפחות ‪ -‬לנידוי וחרם‪ ,‬עד שתיכנע ותקיים את‬
‫משודכה‪ .‬בכך‪ ,‬למעשה‪ ,‬נמסרה האשה בידי החתן המאוכזב‬
‫לשבט או לחסד‪ .‬כאן לא היה תוקף עוד לטענה‪ ,‬שהעדות‬                                                                 ‫התחייבותה‪.‬‬
                                                              ‫שוב יצא שליחה של משפחת האשה למסעיו‪ ,‬מצויד‬
                                                              ‫במכתב ״התנצלות״ של האשה וב׳׳הצעה״ של ר׳ משה נסים‬
                                                              ‫מפוליניו‪ ,‬קרובה של הכלה‪ ,‬בצירוף נוסח עדות נגדית‬
                                                              ‫שנגבתה בפני בית־דין בקיאנצ׳אנו‪ ,‬שהכחישה מכול וכול‬
                                                              ‫את עדי פי׳רארה‪ ,‬וקבעה‪ ,‬שרוסה לא נענתה להפצרותיו של‬
                                                              ‫משה נווירה‪ ,‬ועמדה בסירובה‪ ,‬ושאמה אמרה במפורש בעת‬
                                                              ‫קבלתה את השלשלת שבתורת פיקדון היא מקבלתה ולא‬

                                                                                                                                        ‫‪12‬‬
   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17