Page 13 - etmol 70
P. 13
m\'a ‘‘V שעליה נשענו הפסקים נגבתה שלא בידי בעל״הדין ,שכן
הכלל ש״אין מקבלים עדים שלא בפני בעל דין״ נוגע רק
Sfee^-Si לתחום הדינים ,ולא לתחום איסור־והיתר ,שבו אין דעתו
iv£,m\k4L ודבריו של בעל־הדין לא מעלים ולא מורידים.
בצורכי הציבור במחוזו .באותו זמן היה כבר זקן ושב. נראה היה שאין מוצא אלא אחד מן השניים -או שהאשה
בתחילה ,משפנו אליו קרובי החתן ,כתב אל ידידו הרב משה תתפייס להינשא לדאנוטי ,או שהוא יתרצה לתת לה גט.
נסים מפוליניו ,והפציר בו להשפיע על האשה שלא תפר את אבל האשה לא רצתה לא בזה ולא בזה -לא להיות נשואה
שבועתה .אבל אחרי שקיבל הסבר ונודעו לו טענותיה ,עמד בעל כורחה ולא להיות גרושה ללא צורך .ואמנם כמה
לימינה עד הסוף ,התכתב הרבה עם פטרונה וסיפק לו מידע מחשובי הרבנים היו בטוחים ,שכל האיסור הזה אין בו
ועצה לכל אורך הפרשה .הוא ראה במעשה קנוניה זדונית ממש ,אבל לא היתה דרך קלה להתגבר עליו .כי גם אם
שמטרתה נקמנות ,ונכנס לעבי הקורה ,לא רק לקבוע הלכה רבנים אחרים יפסקו להיתר ,לא יהיה בכך אלא דעת אחרת,
והספק יישאר במקומו .ההיתר יכול להיות שלם רק אם
אלא להציל אלמנה עשוקה מידי רודפיה. האוסרים כולם יחזרו בהם ויודו שטעו ,או שימצאו ״עובדות
מן הצד השני עמד בראש המדברים הרב יעקב קורינאל־ חדשות״ כלשהן שיהפכו את הקערה על פיה ,בלי לנגוע
דו ,קודם לכן רב בבולוניה ,ועכשיו בפירארה .בחסותו בדרכי ההוכחה והמסקנות של פסק האיסור שנבנה על
נגבתה שם העדות נגד האשה והוא היה מן המחרימים אותה עובדות אחרות .אבל ברור היה ,שדבר זה לא ייעשה בלי
בשלב הקודם ,ואחר כך הוא שחיבר את הפסק הראשי שכבל
אותה בספק״קידושין .משאו ומתנו מגלה להיטות הרבה פישור קודם בין הצדדים ופיוס החתן.
יותר מן הראוי לפוסק אובייקטיבי .הוא סומך את איסורו על בסופו של דבר נועדו נציגי שני הצדדים בבולוניה
אוסף של חששות יוצאי דופן ,שכבר עסקו בהם חכמי והסכימו על ביטול קשר השידוך ,לאחר שצד הכלה התחייב
להחזיר לחתן את הוצאותיו ואת מתנותיו ולשלם לו פיצוי
איטליה בדור הקודם וביטלו אותם. נקוב ,וגם לבטל את כל הצעדים המשפטיים שנקט נגדו
באמצע עמד הרב מאיר קצנאילנבוגן )מהר״ם פאדווה(, בערכאות ,והחתן התחייב לעשות שהרבנים שאסרו את
קרובו של החתן ,שבתחילה לא נטה אפילו להחרים את האשה יחזרו בהם וימצאו לה היתר ,מבלי שתצטרך לגט.
האשה ואף ניסה להניא את קרובו מן הנסיון לכפות עצמו וכן היה .על יסוד הצהרה חדשה של דאנוטי וגביית עדות
עליה .אחר־כך ,מסיבות לא ברורות ,הצטרף אל המחרימים, חדשה מפי מלוויו של משה נווירה על אופי שליחותו
אבל לא נתן ידו לאיסור־הקידושין ,ואף התמרמר על וביצועה ,מצאו הרב יעקב קורינאלדו וחבריו פגם פורמאלי
האוסרים ,בפרט על שעירבבו לתוך נימוקיהם גם את עניין בביצוע השליחות ,שלא נעשתה בדיוק כפי שהורה המשלח,
״חוששין לסבלונות״ ,שאין לו שחר באיטליה .לבסוף ושליח״לקדש ששינה מדעת שולחו ,שליחותו בטלה .ועל כך
סמכו ופסקו ,שאפילו נשלח משה נווירה המנוח במפורש
הצטרף אל הרב עזריאל דאיינה וחבריו המתירים. לקדש בשלשלת זו וקידש בה ,אין במעשיו ממש ,כי
ולסיום -״סוף טוב״ :זמן קצר לאחר המאורע ,תוך שליחותו נתבטלה .במקביל לזה חיבר הרב עזריאל דאיינה
שנתיים ,אנו מוצאים את מרת רוסה ממונטאלצ׳ינו נשואה פסק ,שבו הפריך את פסקי האיסור הקודמים ,ומהר״ם
לאחד מעשירי היהודים באיטליה באותו זמן ,ישמעאל פאדווה )הוא הרב מאיר קצנאילנבוגן( סמך ידו עליו ,ועוד
מריאטי ,שמצודתו הבנקאית היתה פרוסה על כל סביבות רבנים אחרים כתבו פסקי היתר ,וכולם גזרו בגזירת נח״ש
סיינה ,שהיישוב קיאנצ׳ינו ,מקום מושבה של רוסה ,היא )נידוי ,חרם ,שמתא( ,שלא יעז עוד אדם מכאן ואילך
במחוזה .אולי זוהי הסיבה האמיתית לחרטתה של האשה להשמיע על אשה זו שום ספק קידושין ,והכל על מקומו בא
שבינתיים מצאה שידוך יותר מוצלח. בשלום.
ועוד פרט מעניין :כשנתיים לאחר פרשה זו ישב יוסף
ארלי ,שלחם בחריפות נגד מרת רוסה ,ואסף פסקים לאסור בפרשה זו היו מעורבים יותר משלושים בני אדם ,רבנים
את קידושיה למישהו אחר ,בביתו של בעלה הבנקאי, ועסקנים ,משני צידי המיתרם .ראש המדברים בין הרבנים
ישמעאל מריאטי ,סמוך על שולחנה ,ומאז -חמש עשרה היה עזריאל דאיינה ,תושב העיר סביוניטה ,רב חשוב ופעיל
שנה לא מש משם.
לעיון נוסף :״פרשיות״ ,מאת י .בוקסנבוים ,הוצאת בית־הספר
למדעי היהדות באוניברסיטת תל־אביב.
הציורים :מחיי יהודי איטליה במאה ה־ 6ו
13