Page 229 - peamim130
P. 229
במסורת השרח שבעל–פה.
בדיונו בכתב–יד ד קובע אבישור ש'נוה חביב' הפך מאז כתיבתו לנוסח היסוד
של השרח שהילך בארם–צובא ,וששקיעיו בולטים ביתר כתבי–היד שגילה (עמ'
.)xxviאם נכון הדבר ,יש לתמוה מדוע לא נמצאו העתקות נוספות של חיבור
מרכזי כל כך במסורת רבת דורות זו ,כפי שהועתקו חיבורים מסוגו בקהילות
אחרות 6.ב'נוה חביב' של עינתיבי ,כמו ביתר הנוסחים שבכתיבת יד ,בדפוס
ובעל–פה ,ניכרים המקורות הבין–טקסטואליים המובהקים של הטקסט הערבי–
היהודי של השרח שהילך בארם–צובא ,מקורות שכיוצא בהם ניכרים בשרח
של קהילות רבות במזרח ובצפון אפריקה .המהדיר מוכיח על ידי דוגמאות
רבות את הזיקות הברורות בין מסורת זו של השרח לתרגום אונקלוס ,ומרחיב
במיוחד בתיאור האמצעים הלשוניים שננקטו בטקסט הערבי–היהודי -כמו
בתרגום אונקלוס -כדי להרחיק את ההגשמה ואת ההאנשה של ישויות
הקשורות באלוהי ישראל כפי שהן מופיעות במקרא .אבישור מדגים גם את
שקיעי התרגום הקלסי של רס"ג ואת רישומי הפירושים של ימי הביניים בשרח,
ודן באריכות ביסודות העבריים המעטים שנשתיירו בשרח -אם בצורתם
המקראית המקורית אם בגרסה עברית חלופית השאובה מן הערבית–היהודית
הדבורה -וכן בתרגום השמות הפרטיים העבריים ,במיוחד שמות מקומות.
כן הוא מציין את המונחים הארמיים ,הפרסיים והתורכיים ששוקעו בשרח של
חלב ומסביר את מקורותיהם.
באחד מתת–הפרקים של המבוא המקיף המחבר עוסק במעמדו הספרותי
של השרח של ארם–צובא (ודבריו ישימים גם למסורות אחרות של השרח)
ובמעמדה של לשון השרח כפי שהיא באה לידי ביטוי במקורות שחקר ופרסם.
אני מבקש לבחון את דבריו ולהידרש להנחות ולקדם–ההנחות שביסוד תיאוריו
והשגותיו ,החוזרים גם בכתיבתם של חוקרי שרח אחרים .כותב אבישור:
נראה לי שלשון השרח אינה משקפת כתיבה ערבית מופתית ,לא של
הערבית הספרותית ולא של הערבית–היהודית הבינונית ,ואף לא נראה לי
שהמתרגמים שלטו בשפה הערבית הספרותית .המתרגם תרגם מילולית
את הטקסט מעברית לערבית בלא לתת את הדעת על כללים תחביריים או
דקדוקיים כלשהם .אינו מקפיד להבחין בין יחיד לרבים ,בין זכר ונקבה,
ואף בשימוש במילות חיבור ויחס (עמ' .)xxx
החיפוש המתסכל אחרי סממנים ספרותיים מובהקים בטקסטים של השרח
6השוו :בר־אשר ,לשון לימודים (לעיל ,הערה .)3
פ ע מ י ם ( 1 3 0ת ש ע " ב ) 227
